עריכת הדף "שיחות רש"י" (פסקה)

==בחירת הרש"י==
בתחלה - בשנת תשכ"ה, נהג הרבי לומר את פירושו על הדיבור המתחיל הראשון והאחרון של הפרשה, ללא הבדל בין רש"י ארוך לקצר, תמיד הייתה זאת שיחה ארוכה עם המון ביאורים.

כאשר הפסיק הרבי את אמירת השיחות, ו[[#רקע#המשך|חזר לאמרם בזכות ר' יוסף וולדמן]], החל הרבי לבחור ברש"י מתוך הפרשה, ללא סדר מסוים. בפעמים הראשונות ארע, שר' יוסף וולדמן, שהיה לו 'קאך' [=חביבות מיוחדת] בביאורי הרבי, שלמד היטב לפני ההתוועדות את הרש"י הראשון והאחרון בפרשה, מצא את עצמו עומד בהתוועדות, בלי מושג על הרש"י עליו מדבר הרבי.

מתוך צערו על כך, כתב לרבי: {{ציטוטון|כ"ק אדמו"ר שליט"א, בבקשה אולי יואיל בטובו להודיענו, ואם אפשר לפני שבת קודש, איזה פירוש רש"י יפרש במשך ההתוועדות בשבת קודש הבעל"ט?}}

הרבי אכן ענה לו, שבדרך כלל ההחלטה על כך נופלת רק לפני ההתוועדות, או בשבת עצמה. ובכל אופן, השבוע יבואר פירוש רש"י על הפסוק "אם כסף תלווה את עמי"{{הערה|שמות כב כד}}.
ר' יוסף הודה על כך לרבי, וביקש שכאשר זה אפשרי, יעדכן אותו הרבי לפני ההתוועדות ברש"י המדובר. הרבי אכן שעה לבקשתו, ובבוקר יום השבת, הודיע לו הרבי באמצעות ר' [[שלום ישראל חודקוב]], על איזה רש"י ידבר השבוע.

מאותה שבת ואילך, היה ר' יוסף שולח בכל יום שישי את בקשתו הקבועה אל הרבי, ולמחרת בבוקר היה קם מוקדם ונעמד ליד [[חדר הרבי|חדר היחידות]], בשביל שאם הרבי כבר החליט על הרש"י עליו ידבר, יזכה לגעת מהו ולהתכונן אליו.

לאחר שהעניין נודע בין החסידים, החלו רבים מאנ"ש, והתמימים לחכות יחד עם ר' יוסף, וכאשר הרבי עדכן את ר' יוסף באיזה רש"י ידובר, פנו כולם לעיין בו ולהכין את עצמם להתוועדות. בהמשך, התחיל הגבאי להכריז בבית הכנסת את הרש"י עליו ידבר הרבי{{הערה|שם=קאך}}.

===הפסקת הכרזת הרש"י===
נוהל זה נמשך עד לשבת [[פרשת ויקרא]] [[תשכ"ט]], אז אירע דבר שכמעט גרם להפסקת הביאורים בפירוש רש"י:

כאמור, עם השנים נקבע המנהג, שבשבת בה אמר הרבי איזה רש"י יבאר, היה [[הגבאי 770|גבאי]] מכריז על כך לפני התפילה, בשעה שהרבי נכנס ל[[בית הכנסת]] וצעד לכיוון מקומו הקדוש. בשבת פרשת ויקרא, לא הייתה אמורה להיות התוועדות, אולם ה[[גבאי]] של בית הכנסת, ששמע מספר בחורים שניסו לנחש את ה[[רש"י]] עליו ידבר הרבי, חשב לתומו שהרש"י אותו הם הזכירו "ואם מנחה על המחבת קרבנך{{הערה|ויקרא ב', ה'.}}", זהו הרש"י עליו ידבר הרבי בהתוועדות שתתקיים באותה שבת, וכאשר נכנס הרבי לתפילה - עלה הגבאי על בימת הקריאה והכריז איזה רש"י יבאר הרבי בהתוועדות השבוע.

כשמוע הרבי דברים אלו, דרש לדעת מיהו שהמציא את השמועה. באותה שבת כמובן שלא הייתה התוועדות. בשבת הבאה, שבת [[פרשת צו]] תשכ"ט, התוועד הרבי וביאר כמה פירושי רש"י, כולל גם את אותו פירוש רש"י על הפסוק "ואם מנחה על המחבת קרבנך" - באמרו שרש"י אינו אשם...

עם זאת אמר הרבי, שמכיוון והכל אירע בהשגחה פרטית, הרי זו הוראה שצריכים להפסיק להכריז אלו ביאורי רש"י יבאר בהתוועדות. הרבי אמר, שאין קפידא על אף אחד, אך מכיון שארע מעשה, זוהי הוראה שיש להפסיק הנהגה זו. שהיא לא היתה מקובלת אצל [[רבותינו נשיאנו]] (להכריז קודם על החומר שיתבאר), אלא זוהי הנהגה של הישיבות הליטאיות קודם הדרשה.

הרב וולדמן נבהל וכתב לרבי, שאולי ההוראה מהמאורע היא רק שצריכים להפסיק להכריז על הרש"י השבועי '''ברבים''', אך מדוע ללמוד מכך שצריכים להפסיק עם אמירת ה[[מראי מקומות]] גם אליו באופן אישי?! הרבי לא קיבל את הצעתו, וענה לו ש: {{ציטוטון|אם כן, מהי ההוראה בזה?}}.

למרות זאת, לא התייאש ר' יוסף, ולקראת שבת [[פרשת שמיני]] הכניס את מכתבו הקבוע אל הרבי, מתוך תקווה קלושה שאולי ייעתר הרבי לבקשתו וישוב לבאר את פירוש רש"י. למחרת בבוקר, נעמד ר' יוסף כהרגלו ליד חדרו של הרבי, אולם לאכזבתו הגדולה חלף הרבי על פניו ונכנס לחדרו תוך שהוא מתעלם ממנו לחלוטין ר' יוסף התעצב מאוד, ופתאום למרבה הפתעתו, נפתחה הדלת של [[גן עדן התחתון]] כדי סדק צר, בעדו ראה את הרבי עומד ומסמן לו להתקרב אליו. ר' יוסף ניגש במהירות אל הרבי, ומה רבה הייתה שמחתו כאשר הרבי אמר לו: "וישמע משה וייטב בעיניו - ובתנאי שלא יכריז..." סדר זה המשיך עוד שנים רבות, כשהרבי אומר ביחידות לר' יוסף ובתנאי לא יפסיק{{הערה|שם=קאך}}.