עריכת הדף "שבעת ימי אבלות" (פסקה)

==דינים ומנהגים==
שבעת ימי האבלות כרוכים בדינים ומנהגים רבים, חלקם מדברי סופרים, וחלקם לפי מנהגי חב"ד. להלן מצויינים המנהגים לפי סדר ימי השבעה, על פי המופיע בספרי חב"ד ועל פי הנהגות שנהגו רבותינו נשיאינו בעצמם בימי האבלות אחר קרוביהם. בהערות מובאים מקורות המנהגים ומקרים החורגים מהדין הפשוט.

בדיני אבלות ישנם פרטים נוספים רבים התלויים בגורמים שונים, עליהם יש לשאול רב מורה הוראה, אך ההוראה הכללית היא להקל{{הערה|עירובין מו, א: "הלכה כדברי המקל באבל". הובא על ידי הרבי בנוגע להנחת [[תפילין]] לאחר הקבורה ביום הראשון של האבלות בלא ברכה (תורת מנחם מנחם ציון, ח"ב ע' 356).}} וכיון שזה על פי פסק דין התורה, אומרים שהקולא היא גם בנוגע לנשמת הנפטר למעלה{{הערה|תורת מנחם מנחם ציון, ח"ב ע' 356, 371. וראה שם הביאור בזה.}}.

===הנחת [[תפילין]] ביום הראשון===
אף שבשולחן ערוך כתוב שאסור על האבל להניח [[תפילין]] ביום הקבורה{{הערה|סימן שפח סעיף א. דין הנלמד מהפסוק 'פארך חבוש עליך'.}}, מנהג חב"ד להניח [[תפילין]] לאחר הקבורה אם עדיין לא שקעה השמש, ולהניח בלא ברכה{{הערה|מובא במעבר יבק מאמר שפת אמת פרק לד. וכן נהג [[אדמו"ר הריי"צ]] באבלות אחר אמו [[הרבנית שטערנא שרה]]. מדברי הרבי בניחום אבלים אצל משפחת גורדון, תורת מנחם מנחם ציון, ח"ב ע' 356.}}, וכן מניחים [[תפילין דרבינו תם]]{{הערה|להרחבה בנושא, ראו חקרי מנהגים להרב [[אליהו יוחנן גוראריה]] חלק א'.}}.

===סעודת הבראה===
הסעודה הראשונה שאוכל האבל לאחר הקבורה - אסורה להיות משלו, וידידיו ושכניו מביאים לו סעודה הקרויה סעודת הבראה{{הערה|לסעודה זו יש מספר יוצאים מן הכלל: א) כאשר הנפטר נקבר לאחר חצות של יום שישי שאסור לקבוע סעודה. ב) כאשר הנפטר הוא תינוק שלא מלאו לו שלושים יום. ג) כאשר האבל יושב בנידוי.}}. בסעודה זו נוהגים לתת לאבל לאכול ביצים או תבשיל של עדשים, המסמלים את האבלות שהינה כגלגל החוזר בעולם.

===ישיבה ושכיבה===
על האבלים לשבת על חפץ{{הערה|כאשר הרבי היה באבלות, ישב על הארגז שישב בציבור בתשעה באב.}} או כסא שגובהו פחות משלושה טפחים (24 ס"מ).

באם בין האבלים ישנם כאלו שהישיבה על מקום נמוך קשה להם, יכולים לשבת על כסא רגיל.

אסור לשבת על הרצפה, אלא בהפסק של חפץ כל שהוא, אך לא בהפסק [[בגד]] המשמש כלבוש.

===פתיחה בדברים===
אף שהאבל צריך לפתוח בדברים, אין הוא צריך לפתוח בדברים עם כל אחד ואחד מהמנחמים, אלא ברגע שפתח לאחד, אף שלאחר מכן מצטרפים אנשים נוספים לשיחה - אין הוא צריך לפתוח עמם בדברים ומותר להם להשתתף בשיחה{{הערה|שם=תשובות וביאורים|תשובות וביאורים, סימן רכא.}}.

===נוסח הניחום===
לפני שהמנחמים נפטרים מלפני האבלים, אומרים להם (לכתחילה צריכים האבלים עצמם לשבת{{הערה|ש"ך, שולחן ערוך סימן שפז סעיף קטן א.}}, אך אסור לומר להם לשבת{{הערה|דרכי חסד סימן כה סעיף ב.}}): "המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים"{{הערה|1=ביאור הנוסח, ראו אגרות קודש חלק כ"ג עמוד רז. לקוטי שיחות חלק י' עמוד 209. תורת מנחם מנחם ציון חלק ב' עמוד 347. וראו עוד אודות נוסח זה בהערת הרב יששכר דב קלויזנר, '''[https://drive.google.com/file/d/1oGKsXt7R2O062O4MPdwgeGLLQ9-y8bQd/view בנוסח דניחום אבלים]''', הערות וביאורים גליון 1118 עמוד 135.}}, ועל המתנחמים להשיב אמן.

בדוחק, מותר לנחם את האבל גם בשבת, ומי שמנחם את האבל ב[[שבת]] לא יאמר בנוסח הרגיל אלא יאמר: "שבת היא מלנחם ונחמה קרובה לבוא".

===איסורי הנאה ומלאכה===
במשך שבעת ימי האבלות אסור לאבלים לעסוק במלאכה{{הערה|אלא אם כן הם מוכרחים עד שלא יהיה להם מה לאכול אם לא יעסקו בכך, שאז מותר להם לעשות בדוחק בצנעה.}} ובמסחר, וכן אסורים בכתיבה{{הערה|למעט מה שהותר לכתוב בחול המועד.}}, ואסורים לצאת מהבית בו יושבים ומקבלים תנחומים{{הערה|איסור היציאה הוא לצורך טיול ולצורך מסחר, אך במקרה הצורך מותר בשביל דברים אחרים.}}.

בנוסף לכך, אסורים בדברים המביאים להם הנאה, הכוללים את איסורי ההנאה שבתעניות{{הערה|רחיצה של כל ה[[גוף]] (את הפנים והידיים מותר לרחוץ במים קרים), סיכה, נעילת נעלי עור, ותשמיש המיטה.}}, וכן אסורים להסתפר ולגלח את שערם, לגהץ את בגדיהם או ללבוש [[בגד]]ים חדשים או לכבס את בגדיו, והגברים צריכים ללבוש את הבגד העליון שקרעו בזמן הקבורה במשך כל שבעת הימים.

כמו כן האבלים אסורים בכל דבר שמביא אותם לידי שמחה, ובשל כך אסורים אפילו להחזיק תינוק בידיהם.

===תפילות בבית האבל===
נוהגים לסדר מניני תפילה בבית האבלים, והוא זכות לנשמת הנפטר. במקרה שיש מספר אבלים מעל גיל בר מצווה, מארגנים מנין נפרד לכל אחד.

את פרק ה[[משניות]] 'איזהו מקומן' שקודם התפילה, מסיימים האבלים בלחש היות ואסור ללמוד בציבור, ואחד המתפללים אומר זאת בקול במקומם{{הערה|תורת מנחם חלק מא עמוד 44.}}, וכן אין אומרים [[ברכת כהנים]] ב[[חזרת הש"ץ]], ולא תחנון ונפילת אפיים{{הערה|גם במקרה שהתפילה בבית הנפטר מתקיימת שלא בנוכחות אחד האבלים.}}, והאבל לא יעלה לתורה, אפילו אם בטעות קראו לו.

בסיום התפילה ואמירת שיעור התהלים היומי (שגם אותו מסיימים האבלים בלחש{{הערה|תורת מנחם רשימות היומן עמוד תיג. צדיק למלך חלק ז' עמוד 234.}}), מסיים אחד המתפללים את פרקי ה[[משניות]] בקול והאבלים אומרים קדיש, ולאחר מכן אומרים המתפללים את מזמור מ"ט בתהלים והאבל אומר [[קדיש]] נוסף.

גם ב[[תפילת מנחה]] נוהגים לומר את מזמור מ"ט.

===לימוד תורה===
האבל אסור בלימוד תורה, ואיסור זה כולל גם [[בעל קורא|קריאה בתורה]] בשעת התפילה ועליה לתורה{{הערה|כך פסק ר"ת וכן נהג הרבי באבלות אחר קרוביו, בשונה מ[[אדמו"ר הריי"צ]] שעלה לתורה, ואף בעליות שלא היה רגיל בהם שלא בזמן האבלות ועל כך כתב הרבי: "לא מצאתי טעם על זה, ובמילא לא מלאני ליבי לנהוג ככה" (אג"ק ח"ו ע' קד).}}, אך מותר לו ללמוד את ספר איוב, ואת נבואת ירמיהו על החורבן, וכן את הלכות אבלות ב[[שולחן ערוך]] ואת פרק 'אלו מגלחין' שבמסכת [[מועד קטן]], וגם זה מותר לו ללמוד רק לעצמו אך לא ללמד לאחרים{{הערה|לרב מורה הוראה שיושב שבעה מותר לענות באופן פרטי למי ששואל אותו.}}.

מותר ללמוד חסידות - ספר המנהגים (ע"ז?) והחי יתן אל ליבו עמוד נב

והרבי אף הסביר את הטעם לכך שהיות וכתוב ש"אין מוסרין רזי תורה אלא למי שלבו דואג בקרבו", וטעם איסור לימוד תורה באבלות היות שדברי התורה משמחים לב, אין סתירה בין איסור הלימוד לבין ההיתר ללמוד חסידות שהינה רזי תורה ונמסרת רק למי שלבו 'דואג בקרבו'{{הערה|המלך במסיבו חלק ב' עמוד סא.}}.

===הספדים===
על פי מנהג חב"ד, לא מספידים את הנפטר, אך בימי השבעה מספרים סיפורים ופתגמים אודות הנפטר.

===אבלות בשבת===
ב[[ערב שבת]] מתפללים [[מנחה]] מוקדם ככל האפשר, ולאחר [[תפילת מנחה]] לא אומרים את פרק מט, ומזמן [[מנחה]] קטנה ואילך מותר להתחיל בהכנות לשבת, ומי שנוהג לטבול במקווה - יכול לטבול ב[[ערב שבת]] אף כשהוא אבל.

ב[[שבת]] אסורים לנהוג במנהגי אבלות שבפרהסיא, ובשל כך מותר ללכת להתפלל בבית הכנסת, ללבוש [[בגד]]ים מכובסים, ונשים מותרות להתאפר, ויש להיזהר מלהראות מנהגי אבלות ברבים.

מנהגי אבלות שבצנעה נותרים גם בשבת, והאבל אסור בלימוד תורה ובתשמיש.

===סיום השבעה===
ביום האחרון של השבעה נוהגים להתפלל מוקדם יותר משאר הימים{{הערה|אף שכתוב 'בהשכמה', לא נהג כך הרבי בסיום השבעה אחר [[הסתלקות]] [[הרבנית חיה מושקא]], וכשנשאל על כך על ידי הרב [[גבריאל ציננער]], השיב הרבי שזה לאו בדוקא היות וקשור עם טרחא דציבורא (נטעי גבריאל הלכות אבלות חלק א' עמוד תשמז.}}.

לאחר התפילה יושבים האבלים, והמתפללים במניין יוצאים מהחדר וחוזרים ומנחמים אותם, ולאחר מכן גוערים בהם ומקימים אותם, אומרים "המקום יגדור פרצות עמו ישראל" ומברכים אותם באריכות ימים ושנים, ולאחר מכן נועצים מסמר ברצפה{{הערה|ספר המנהגים עמוד 77: "נועצים מסמר באבן פשוטה שאין שם כלי עליה במקום שישב שם האבל". [[אדמו"ר הריי"צ]] הורה שינעצו דווקא באבן ולא בברזל.}} במקום שישבו שבעה.

נוהגים לומר 'לחיים' בסיום השבעה{{הערה|כך שאל הרבי את חותנו בסיום השבעה, והסכים עמו, וכן נהג בעצמו לאחר סיום השבעה אחר הרבנית חיה מושקא, שהורה לערוך [[התוועדות]] ב[[פרזידנט 1304|ביתו הפרטי]] (יומן שנת הקהל [[תשמ"ח]] עמוד 171).}}.

אין נוהגים להקיף את הבית בו ישבו שבעה{{הערה|בסיום השבעה אחר אמו [[הרבנית חנה (אם אדמו"ר שליט"א)|הרבנית חנה]] הקיף הרבי את הבית, אך בשנת [[תשמ"ח]] בימי האבלות אחר רעייתו [[הרבנית חיה מושקא]] בירר הרבי את מקור המנהג, ומשלא מצא את מקורו לא הקיף את הבית בסיום השבעה.}}, ויש הנוהגים להיכנס לבית של גוי בסיום השבעה{{הערה|קובץ יגדיל תורה חלק א' עמוד כ"א בשם [[אדמו"ר הצמח צדק]], שביאר את הטעם לכך שהשטן לא שולט בשתי אומות. וכן נהג הרבי בסיום השבעה אחר אמו בשנת תשכ"ה, שניגש לחנות של גוי וקנה מספר פריטים (אך יש הטוענים שהיה זה מכיון שהקימה הייתה בערב יום כיפור כאשר כל החנויות היהודיות סגורות).}}.

לאחר שקמים מהשבעה, בטלים דיני אבלות ומותר להתרחץ ולהחליף את ה[[בגד]]ים, ונוהגים לעלות אל הקבר ולומר שם פרקי תהלים{{הערה|נוהגים לומר מזמורים: ל"ג, ט"ז, י"ז, ע"ב, צ"א, ק"ד, וק"ל, וכן לומר מתוך פרק קיט את קבוצות הפסוקים המתחילים באותיות שמו הפרטי של הנפטר וכן [[אותיות]] 'נשמה'.}} וקדיש.