עריכת הדף "רוח שטות" (פסקה)

==שטותי הנפש הבהמית==
על פי המתבאר החסידות ההתנהגות על פי רצון [[היצר הרע]] היא התנהגות שאינה הגיונית ובזה כמה פרטים.
* עצם ההתעסקות בדברי תענוג גשמיים הוא שטות, שעל האדם - בחיר הנבראים, להתענג בדברים נעלים ורוחניים בדברי [[חכמה]] ושכל בפרט החכמה האמתית חכמת התורה (ובזה גופא פנימיות התורה שמביאה את האדם למעלת הפנימיות ול[[אהבה]] ויראת ה') (וכשמתענג מדברים חומריים הוא נחות מהם ו"מקבל" מהם).{{הערה|קונטרס ומעיין מאמר א.}}
* החשבת הדברים הגשמיים הוא שטות, "הרוח שטות הוא שעושה העולם ותאוותיו ליש ודבר ומרחיק גילוי האלהות עד שיתאווה לתאוות ה[[עולם הזה]] ולפי ערך הרוח שטות איך וכמה שיעלים ויכסה על האלהות כך יהיו התאוות אם בהיתר או באיסור".{{הערה|דרך מצוותיך, [http://chabadlibrary.org/books/zz/dm/1/40/95a.htm מצוות זכירת ומחיית עמלק, (צה, א)].}}
* העבירה על רצון ה' בדברים האסורים, היא שטות הנגרמת תחילה על ידי התגשמות [[נפש]] האדם בדברים המותרים החומריים שבהתעסקות בהם מאבד האדם את הרגש האלוקי, וכשתאוותיו מתגברות עליו וההרגש האלוקי לתורה ומצוות נחלש עד שכאשר היצר מסיתו לעבור על רצון וציווי ה' אף שאינו מתכחש לרצונו אינו חש את חומרת הדבר (והוא מפני גסות נפשו שאינו מרגיש ומתפעל מרצון ה') ועובר עליהם בשאט נפש.{{הערה|קונטרס ומעיין מאמר ב פרק א.}}
* בעבירה על רצון ה' שטות נוספת מפני שכל יהודי רוצה לקיים את כל המצוות הקב"ה, ואינו רוצה ומוכן בשום אופן להיפרד מה' על ידי עבירה על רצונו תכונה זו נובעת מכך שנשמתו של היהודי הינה חלק אלוקה ממעל ממש, וטבעה להמשך למקורה הוא הקב"ה. וכאשר האדם עובר על רצונו של ה' אזי הוא נפרד ממנו. והעובר עבירה הוא בשל רוח שטות שמשטה בו שאינו נפרד מאלוקים.{{הערה|תניא פרק יח ואילך, קונטרס ומעיין מאמר ב ואילך.}}
* רוח שטות נוספת היא בשכנועו העצמי שגם אם ילך כרצונו יהיה לו טוב ולא יקרה איתו שום רע.{{הערה|קונטרס ומעיין מאמר ב פרק א ומאמר ה' ואילך.}}
* רוח שטות שלא יראנו אדם כשחוטא, שסוף סוף מתגלה קלונו ברבים אם על ידי מעשיו, או שהקב"ה דואג לגלות את קלונו.
* הצדקת עצמו שחוטא מפני טבע וחום נפשו הבהמית שהיא שטות שבשביל זה יש לו גם [[נפש אלוקית]] שכוחה רב לשלוט על [[נפש הבהמית]].{{הערה|קונטרס ומעיין מאמר יג.}}
* הצדקת עצמו שחבריו הסיתוהו לחטוא. והיא שקר ושטות שהרי על זה בא הציווי לא להתחבר לרשע.{{הערה|קונטרס ומעיין מאמר יד פרק ב.}}