עריכת הדף "קריעת ים סוף" (פסקה)

==קריעת ים סוף בחסידות==
בתורת החסידות, קריעת ים סוף, היא התבטאות של ענין כללי ורוחני שאירע באותה תקופה שבין [[יציאת מצרים]] ל[[מתן תורה|קבלת התורה]]. ולכן מזכירים אותה בכל יום בתפילה{{הערה|"וים סוף להם בקעת וזדים טבעת וידידים העברת" וכו', וראה בתוספתא ריש פ"ב בברכות. גם אומרים בכל יום את שירת הים – "אז ישיר".}}. אך שוללת את הסברא לומר שקריעת ים סוף הייתה עבור הצלת בני ישראל שהרי הרבה דרכים למקום להצילם. ובמיוחד שבני ישראל יצאו באותו הצד בו נכנסו{{הערה|ראה מאמר ד"ה והחרים תשי"ג, ד"ה הנה ישכיל תשי"ז – ספר המאמרים מועדים פסח חלק ב' עמוד יח, נב.}}.

===בקיעת הצמצום===
תכליתה של יציאת בני ישראל ממצרים (לבד מהצלתם משעבוד מצרים), הייתה בשביל לקבל את התורה{{הערה|כמו שאומר בפסוק "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלוקים על ההר הזה – שמות ג, יב.}}. אחד הדברים העיקריים שפעל [[מתן תורה|מתן התורה]] בעולם, היה ביטול הגזירה לפיו עליונים לא יכלו לרדת למטה ותחתונים לא יכלו לעלות למעלה{{הערה|מדרש תנחומא וארא טו. מדרש שמות רבה פרשה י"ב, ג.}} - הגשמיות לא התחבר עם הרוחניות באופן אפקטיבי{{הערה|אף שגם לפני מתן תורה - [[קיימו האבות כל התורה עד שלא ניתנה]].}}, ובמתן תורה התבטלה הגזירה. מתחיל בכך שה' ירד על הר סיני, ומשה עלה אל ה'.

כהכנה לביטול הגזירה וקבלת התורה, הייתה קריעת ים סוף. ים הוא משל ל[[ספירת המלכות]], שכונסת בתוכה את כל ה[[אורות]] וגילויים של הבורא [[אצילות|שבעולם האצילות]] – עולם האלקות, הנקרא מהסתכלות שלנו [[עלמא דאתכסיא]], ועוצרת בעדם מלירד [[בי"ע|לעולמות בי"ע]] – עולמות הנבראים, הנקרא [[עלמא דאתגליא]]. בקיעת הים מסמל את בקיעת הצמצום בין העולמות.

הצורך לקרוע את הים לי"ב חלקים הוא מפני שי"ב השבטים שבעולם ה[[בריאה]]{{הערה|וכמו כן המלאכים שבעולם הבריאה, הם נקראים (דברי הימים-ב ד, ד) "י"ב בקר", שהם ד' מחנות שכינה, ובכל אחד ישנם ג', בדוגמת חלוקת דגלי שבטי ישראל – [[ליקוטי תורה]] יז, א.}} קשורים ל[[י"ב גבולי אלכסון]] שבאצילות, לכן בזמן שהם מתחברים, נעשה התחברות בי"ב דרכים.

===אופן ההתחברות===
באופן התחברות האורות של [[אצילות]], עם [[בי"ע|עולמות בי"ע]], ישנם שתי שיטות:

לשיטת הזהר{{הערה|ראה זהר חלק א' רח, א. חלק ב' מח, ב.}} ה[[נשמות]] שבבי"ע התעלו למדריגת נשמות שבאצילות{{הערה|שאינם מרגישים את עצמם כנברא.}}. יסוד השיטה היא בדברי הפסוק "ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים"{{הערה|שמות יד, כט.}}.

לשיטת [[אריז"ל|האריז"ל]]{{הערה|[[פרי עץ חיים]] שער חג המצות פ"ח. שער הכוונות ענין ספירת העומר דרוש יב.}} התחברות האצילות עם עולמות בי"ע הייתה להיפך - נשמות שבאצילות נולדו והתגלו בעולמות בי"ע. שיטה זאת מסתדרת עם לשון הפסוק "הפך ים ליבשה"{{הערה|כל זה מתוך סידור עם דא"ח רפט, ד (ובהוצאות החדשות – 848).}}.

אמנם ב[[חסידות]] מבואר שנקודת ב' האופנים הוא אחד. ושבאמת ב' האופנים נכונים, וההתחברות נעשית בב' האופנים{{הערה|[[סידור עם דא"ח]] שם. וראה שיחת אחרון של פסח [[ה'תנש"א]] – ספה"ש חלק א' עמוד 441.}}.

===ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל===
חז"ל אומרים{{הערה|ראה מכילתא בשלח טו. זהר חלק ב' סד, ב. צד, א. חלק ג' כב, ב.}} "ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל", ו"אפילו עוברים שבמעי אמן אמרו שירה על הים"{{הערה|ברכות נ, א. כתובות ז, ב. סוטה ל, ב.}}.

הסיבה לכך שכולם השיגו השגה אלוקית נעלית כל כך, ואצל כולם היה זה בשווה הוא משום שבשונה ממתן תורה, ההמשכה שהייתה בקריעת ים סוף, לא הייתה לפי עבודת משיגי הגילוי, ועל כן לא הייתה סיבה שתשתנה ההשגה בין אדם לחבירו{{הערה|[[סידור עם דא"ח]] עמוד רצ, ב (ובהוצאות החדשות – תכה).}}.

===בקיעת נהר פרת לעתיד לבוא===
{{ערך מורחב|והניף ידו על הנהר והכהו לשבעה נחלים}}

ב[[הפטרה]] שקוראים ב[[אחרון של פסח]] מנבא הנביא את מאורעות העתיד לבוא: {{ציטוטון|והחרים ה' את לשון ים מצרים והניף ידו על הנהר בעים רוחו והכהו לשבעה נחלים והדריך בנעלים.}}{{הערה|ישעיה יא, טו.}}.
כשם שבדרך ל[[מתן תורה|קבלת התורה]] הוצרך להיות בקיעת הצמצומים, כך גם [[לעתיד לבוא]], כדי לקבל את הגילויים החדשים, כולל הדרגא החדשה ב[[תורה]] – [[תורה חדשה]], יהיה קודם בקיעת נהר פרת. כמה שינויים קיימים בין תיאור קריעת ים סוף לבין בקיעת הנהר לעתיד לבוא.

עיקר ההבדל הוא שלעתיד לבוא ימשך לנו דרגא נעלית יותר מכפי שהיה במתן תורה, שאז התגלתה רק [[תורת הנגלה]] שנמשכה מעולם האצילות לעולמות בי"ע. ולעתיד לבוא תיתגלה התורה בצורה של גילוי [[עצמות|העצם]], ובשביל זה יצטרך להבקע גם הצמצום שבין עולם האצילות למה שלמעלה מאצילות{{הערה|ראה מאמר ד"ה והחרים תשי"ג, ד"ה הנה ישכיל תשי"ז – ספר המאמרים מועדים פסח חלק ב' עמוד יח, נב.}} הפסק זה הוא צמצום באופן של [[מחשבה]] (מה שאין כן ים הוא צמצום באופן של [[דבור]]), ומשל למחשבה הוא הנהר הזורם תמיד כמו המחשבה{{הערה|ראה מאמר ד"ה זה היום תחלת מעשיך תרס"ו – סה"מ תרס"ו עמוד י'.}}.