עריכת הדף "קידושין" (פסקה)

==בתלמוד==
ב[[משנה]], (מסכת קידושין ב, א.) קיימות שלוש דרכים שונות לקדש אשה:
*'''כסף''' - האיש נותן לאישה במתנה כסף או שווה כסף, לכל הפחות בשווי [[פרוטה (חז"ל)|פרוטה]].
*'''שטר''' - האיש נותן לאישה [[שטר אירוסין]], כעין חוזה הסכמה על הקידושין.
*'''ביאה''' - האיש מתייחד עם האישה ובא עליה. אולם, אסרו חכמים לקדש אישה בביאה, משום הפריצות שהדבר עלול לגרום. בגמרא מסופר כי ה[[אמורא]] [[רב (אמורא)|רב]] [[מלקות (הלכה)|הלקה]] אדם שקידש בביאה.{{הערה|מסכת יבמות נב, עמוד א.}}
כיום נהוג לקדש בשווה כסף בצורת [[טבעת הקידושין|טבעת]] ללא תוספת אבן טובה, ומובא בספרים שטבעת זו צריכה להיות כמו סמ"ך וכמו מ"ם - עגולה (כסמ"ך) מבפנים, ומרובעת (כמ"ם) מבחוץ. ועל פי [[הקבלה]] יש לקדש בטבעת של כסף. אבל אף על פי כן, מנהג חב"ד בפועל לקדש בטבעת עגולה (גם מבחוץ), ומ[[זהב]] דווקא{{הערה|1=[http://chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/admur/tm/2/35/252&search=%D7%94%D7%90%D7%93%D7%9E%D7%95\%22%D7%A8 תורת מנחם]. וגם ספר המנהגים עמ' 76, וראה [[אגרות קודש]] חלק ג' עמ' תכט, לא לקדש בטבעת כסף מוזהבת.}}{{הערה|הטעם לענידת הטבעת דווקא: שיחת שבת פרשת בלק התוועדויות תשד"מ חלק ג' עמוד 2115. שיחת שבת פרשת וישלח תשי"ד, תורת מנחם חלק י' עמוד 200.}}.

בכתבי רבותינו נשיאינו מופיעים ביאורים רבים למנהג זה{{הערה|1=[http://www.teshura.com/teshurapdf/%D7%98%D7%91%D7%A2%D7%AA%20%D7%A7%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A9%D7%99%D7%9F%20-%20%D7%AA%D7%A9%D7%95%D7%A8%D7%94%20%D7%9E%D7%A9%D7%9E%D7%97%D7%AA%20%D7%A0%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%90%D7%99%D7%9F%20%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%97%D7%AA%20%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A5-%D7%A1%D7%9E%D7%99%D7%98.%20%D7%9B%D7%94%20%D7%98%D7%91%D7%AA%20%D7%AA%D7%A9%D7%A4.pdf טבעת קידושין - הלכות, מקורות וטעמים בפרד"ס התורה ובמשנת רבותינו נשיאינו].}}.
===אמירה===
האיש נדרש להבהיר את מטרת המתנה שנתן וכן את מטרת הביאה כך שכוונתו תהייה ברורה, וגם שתיקת האישה תוכל להחשב להסכמה לקידושין. מבחינה הלכתית אין הבדל בלשון ההצהרה, כל עוד היא ברורה, ואמירה כמו: "התקדשי לי" תקפה.

כיום נהוג לומר "הרי את מקודשת לי", ולפרט "בטבעת זו" ולהוסיף "כדת משה וישראל" כנראה כדי להתנות את הקידושין בהסכמת "דת משה וישראל", שהממונים עליה הם חכמי ההלכה. אך מצד הדין, אין הכרח להוסיף פרטים אלו.

בשטר אין צורך בכל אמירה, אלא הבעל כותב לאשתו "הרי את מקודשת לי", ונותנו לה. בשונה מכל השטרות בהם המקנה כותב את השטר ונותנו לקונה, כאן הבעל הקונה את האשה בקניין אישות, כותב את השטר, כאמור בפסוק {{ציטוטון|כי יקח איש אשה}}, שעל הבעל לעשות את קניין האישות ולא על האשה.{{הערה|מסכת קידושין ט, א.}} כמו [[גט]], על השטר להכתב לשמה.

נחלקו האמוראים אם כבר בעת כתיבת השטר על השטר להכתב מדעתה של האשה, או שמספיק שהיא מביעה הסכמה בעת קבלת השטר. לפי [[רבא]] ו[[רבינא]], אין צורך ששטר הקידושין יכתב מדעתה כמו שאין הגט נכתב מדעתה, והבעל יכול לכתוב את השטר בלי שהיא יודעת ורק אחרי זה לתת לה אותו. לפי דעתו של [[רב פפא]] ורב שרביא, על השטר להכתב מדעתה, מכיוון שתמיד נדרשת בשטר דעתו של המקנה, וכאן האשה מקנה את עצמה לבעל, ואם לא נכתב מדעתה הוא פסול,{{הערה|מסכת קידושין ט, ב.}} וכך נפסקת ההלכה.{{הערה|משנה תורה לרמב"ם, הלכות אישות, פרק ג' הלכה ד'.}}

על-מנת שהקידושין יחולו, לא די במעשה הגופני אלא דרושה גמירות דעת של המקדש והמתקדשת, כלומר ששניהם ירצו בכך ויהיו מודעים לתכליתו של המעשה. תנאי נוסף הוא נוכחותם של שני [[עדות|עדים]] כשרים שיראו את מעשה הקידושין. כדי שהעדים יוכלו להעיד על כוונותיהם של בני הזוג, האיש נדרש להבהיר בפיו את מטרתו, ואילו האישה יכולה לבטא את הסכמתה גם [[הסכמה בשתיקה|בשתיקה]]. כאשר הקידושין נעשים בביאה, די לעדים לראות שבני הזוג מתייחדים בחדר סגור, ואין הם צריכים לראות את גופו של מעשה (דבר האסור ממילא על-פי ההלכה). כאשר הקידושין נעשים ב[[כסף]] או בשווה כסף, כנהוג בימינו, על המתנה להיות בעלת ערך של [[פרוטה]] לפחות.
===עדי קידושין===
הקידושין וההכרזה חייבות להיעשות בפני שני [[עדות|עדים כשרים]] שיראו שהאיש קידש כראוי, והאישה הסכימה במפורש או בשתיקה.
===באמצעות שליח===
ניתן לבצע קידושי כסף ושטר באמצעות [[שליח (הלכה)|שליח]]. האיש יכול למנות שליח לקדש, והאישה יכולה למנות שליח לקבל את הקידושין. (משנה קידושין, פרק ב משנה א). כך שתאורטית שליחו של הבעל יכול לקדש את האישה באמצעות שלוחה, ללא נוכחות שני הצדדים.

השלב בו נדרשים עדים כשרים הוא שלב מסירת הכסף או השטר, אך אין חובה לעדים בשלב מינוי השליחים.

קידושין כאלו נדירים ביותר בימינו, שכן נהוג כיום להצמיד את הקידושין לנישואין, שבהם יש צורך בנוכחות החתן והכלה.