עריכת הדף "קופת מעות ארץ הקודש" (פסקה)

==המגבית בקרב החסידים בארופה==
המגבית התבססה בעיקר על התחייבות אישית שנתית של כל אחד מחסידי רוסיה הלבנה עבור כלל החסידים שבארץ ישראל. היו חסידים שהייתה להם גם התחיבות פרטית עבור יחידים מחסידי ארץ ישראל, כדי להקל על החסידים נקבע לחלק את הסכום השנתי לתשלומים שבועיים מי של הספיק נדרש לשלם עד סוף החודש. מי שהופקד על גביית הכספים היו הגבאים דארץ הקודש שמונו על ידי שניאור זלמן מלאדי בכל אחד ממנייני החסידים ברוסיה הלבנה, בידי הגבאים היו קופות מיוחדת שבהם הפקידו את הכספים{{הערה|ראה שם עמ' 15.}}. בכל שנה בחודשי החורף היה הגבאי הכללי ר' יעקב מסמיליאן נוסע מעיר לעיר וגובה את הכספים המונחים אצל הגבאים ומביאם אל נשיא המוסד אדמו"ר הזקן. ר' יעקב לא היה יכול לבקר במשך זמן קצר זה בכל העיירות, ולכן היה שולח שליחי משנה לכמה עיירות. מלבד ר' יעקב מסמיליאן היה רבי שניאור זלמן מלאדי שולח שד"רים{{הערה|שם, עמ' 16.}} נוספים לגבות את מעות [[ארץ הקודש]] בכמה עיירות ברוסיה הלבנה וליטא, ואף לעיירות בווהלין ופולין, והיה שולח איתם מכתב כללי בגודל עניין נדבות ליהודי ארץ הקודש, ואלו הם רוב האגרות שבחלק אגרת הקדש שב[[ספר התניא]], לאחר שכל הכספים היו מתאספים אצלו, היה שולח אותן עם שליח נאמן לרבי מנחם מנדל מוויטבסק בטבריה ולאחר פטירתו לרבי [[אברהם מקליסק]], שליח זה היה לפעמים שד"ר שבא מארץ ישראל לרוסיה כדי להרבות את הנדבות, ולפעמים היה זה שליח מיוחד שנשלח מרוסיה, בדרך כלל היה זה הגבאי שהתמנה על ידי רבי שניאור זלמן מלאדי לנסוע בעיירות. 

בשנת [[תקנ"ו]], הוחלט שבני ווהלין ו[[פולין]] ישלחו מעותיהם בנפרד כדי שלא לעכב את משלוח הכספים מכוון שהשד"ר שמעביר את הכספים מרוסיה הלבנה צריך לנסוע עם הכסף בחודש תמוז, כדי להגיע לאיסטנבול בראש חודש אלול, וכך יגיעו לארץ ישראל לעת האסיף שאז הפירות והתבואה בזול.