עריכת הדף "ק" (פסקה)

==עניינה==
צורתה מורה על אחיזת השקר, שהרגל השמאלית שבו (הרומזת על [[הוד]] שיש בה אחיזת הקליפות) יורדת לקליפות ומחיה אותם. וכלשון האר"י{{הערה|שער הכוונות ענין קבלת שבת, הקטע במלואו ראו באות [[ר]]}} - "והנה הקליפה בתחילה היא סוד ר' כנודע בסוד אח"ר ואח"ד, כי אות ד' היא בקדושה ואות ר' בקליפה, ואז הקליפה הנקראת אות ר' לוקחת אותו העיבור שהוא סוד [[ו]]' שבתוך ה[[הא]] של [[שדה]] שהיא במלכות ומחברו תוך אות ר' שלה ונעשית אות [[ק]], ולא די שנעשית בה סוד אות ה', אלא שהיא פושטת אותה הו' שהיא העיבור שלקחה מן הקדושה ומחברת עמו בחינת הקליפה בסוד [[נחש]] כרוך על עקיבו ואז נעשית ק' בסוד הקליפה, הנקראת קוף בפני אדם כנודע. והרי נתבאר ב' אותיו' ש"ק מן שקר".

ומבאר שם האר"י כי בשבת מתהפכת המילה שקר למילה "שדה" ומתבטלת יניקת הקליפות.

בפירוש הראב"ד לספר יצירה{{הערה|פרק ה משנה ב}} מובא: המליך אות ק' וקשר לו כתר וצר בו [[דגים]] בעולם ולו כח המים ואדר בשנה ו[[קורקבן]] או [[אצטומכא]] בנפש, כי בו יטחן ויתדקדק המאכל כדרך שהמים ממסים את העפר ואחר כן משלח המציצה ממנו אל הכבד ומתבשל שם ומשם משקה כל האיברים.