עריכת הדף "פסק הדין שהרבי הוא מלך המשיח" (פסקה)

===הפסק הראשון===
[[קובץ:פסק הדין1.jpg|שמאל|ממוזער|250px|פסק הדין הראשון שהוגש לרבי, אותו כתב הרב אשכנזי]]
ב[[כ"ח ניסן]] [[תנש"א]], נשא הרבי [[השיחה הידועה|שיחה נדירה]] שבה הטיל הרבי את האחריות להבאת הגאולה על החסידים. בסיום השיחה אמר הרבי: "אני את שלי עשיתי, ומכאן ולהבא עשו כל אשר ביכולתכם להביא בפועל את משיח צדקנו". הדברים חוללו סערה בקרב החסידים ויצרו גל של יוזמות שנועדו לסייע להבאת המשיח. ב[[מוצאי שבת]] [[ל' ניסן]] התכנסו חסידי חב"ד לאסיפה דחופה ב[[כפר חב"ד]] שאורגנה על ידי הרב [[זמרוני ציק]] והרב [[שמואל פרומר]] שהיו ידועים עוד קודם לכן כנחשונים פורצי דרך ובעלי חיות מיוחדת בהתגלות הרבי כמלך המשיח. הרב ציק הנחה את האסיפה ובמהלכה הועלתה הצעה על ידי הרב שמואל פרומר שה[[רב]]נים יפסקו שהרבי הוא מלך המשיח. לאחר התייעצות בין הרבנים שישבו על בימת הכבוד הוחלט לעשות זאת והרב חנזין נטל את הרמקול ובעל פה פסק, בשם כל הרבנים הנוכחים, שהרבי הוא המלך המשיח.

ר' [[דוד נחשון]] הרהר שמסירה בעל פה של פסק דין אינה דבר ממשי ומספק להגשה לרבי וניגש בהמשך הלילה של מוצאי שבת לרבו של [[כפר חב"ד]] וחבר [[בית דין רבני חב"ד]] הרב [[מרדכי שמואל אשכנזי]]{{הערה|הרב אשכנזי מספר ומתאר את אותה פגישה עם הרב נחשון}} שהתיישב לנסח פסק דין בכתב אותו מסר בידי הרב נחשון:

{{ציטוט|תוכן=מוצאי [[שבת קודש]] [[פרשת תזריע מצורע|פרשת טהרה]] ל' דחודש הגאולה - [[ניסן]] שהוא א' ד[[ראש חודש]] [[אייר]] [[תנש"א|שנת נפלאות אראנו]]

אלפי שנים נמצאים בני ישראל בגלות מפוזרים ומפורדים בין העמים וכבר סבלו צרות, רחמנא ליצלן, לא עלינו, במידה ויתר מן המידה וכלו כל הקיצים ועיניהם כלות ומצפות לבוא הגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו,

בחסדי ה' יתברך, זכה דורנו דור השביעי לרגעים האחרונים של הגלות, מעיינות החסידות הופצו חוצה והגיעו לכל פינה ופינה בעולם על ידי עבודתו של הרבי במשך למעלה מארבעים שנה,

מאות אלפי בני ובנות ישראל אנשים נשים וטף מאמינים באמונה שלימה אשר רק הרבי בכוחו לגאול את עם ישראל מן הגלות הנוראה והוא הוא גואל אחרון,

בזמן זה אשר לאחר שנתקיימו דבריו של הרבי בקשר לשנת ניסים ואחר כך נפלאות אראנו בכל העולם כולו, באנו בזה בפסק דין ברור שהגיע זמן הגאולה אשר בו יתגלה הרבי תיכף ומיד כמלך המשיח ותתגלה מלכותו בכל העולם כולו וללא שום מניעות ועיכובים ובפועל ממש למטה מעשרה טפחים נאו מיד ממש ממש ממש|מרכאות=כן}}

מיד עם תום האסיפה נסעו ל[[חצרות קדשנו]] הרב [[זושא ריבקין]] והרב [[טוביה פלס]] כשלוחים של האסיפה ושל כלל [[אנ"ש]] ב[[ארץ הקודש]], וביום ראשון בבוקר מסרו דרך [[המזכירות]] כרטיס טיסה לרבי בצירוף מכתב בקשה שיבוא לארץ. במענה קודשו הגיב הרבי בשלילה על הרעיון של כרטיס הטיסה. למחרת, ביום [[א' אייר]] אחרי [[תפילת שחרית]] ניגש ר' [[זושא ריבקין]] אל הרבי לפני כניסתו למעלית לעלות ל[[גן עדן העליון|חדרו הקדוש]] ומסר מכתב בו תיאר את פסק הרבנים והסכמת הקהל שהרבי הוא שיגאל את ישראל: 

"כ"ק מלך המשיח שליט"א. הגעתי פה בתור שליח של כלל ישראל מכל [[ארה"ק]] שהחליטו הרבנים וכל הציבור הק' שנתאספו בביהכ"נ "בית מנחם" מכל קצווי ארה"ק. הרבנים דיברו ע"ד מה שהגמרא מונה השמות של מלך המשיח ושא' מהם הוא מנחם לכך הכריזו כל הציבור שמשיח מנחם שמו ומקבלים שכ"ק הוא מלך המשיח. וציבור כזה שמשתדלים לעשות ועושים בפועל כל המבצעים, זוכים לקבל פני מלכנו המשיח. וכיון שחזקה שליח עושה שליחותו (ואעפ"י שידוע ומפורסם שיחתו הק' בנושא זה מיום ש"ק{{הערה|כשבמענה לצעקות אחד מ[[אנ"ש]] (תוכן): יחי אדוני המלך דוד לעולם, שהרבי יביא את הגאולה, צדיק גוזר והקב"ה מקיים וכו', הגיב הרבי (תוכן): במקום לנצל התועדות זו בכדי שכאו"א יחליט בעצמו מה עליו לעשות, מנצלים זאת לחיפוש - אולי ימצאו בשבילי "עבודה" חדשה... אני יודע בעצמי מה עלי לעשות: בענינים פרטיים מביא אני את בקשת הברכה אל הציון, ונשיא דורנו פועל בזה - אם באופן ד"צדיק גוזר" או באופן אחר; וגם בנוגע להבאת הגאולה יודע אני בעצמי מה לעשות, ועושה בזה עד כמה שידי מגעת. וממילא אין "לנצל את ההזדמנות להטיל עלי תפקידים חדשים - הנני מוחל על ה"טובה"... במקום זאת על כאו"א לפעול בעצמו להבאת הגאולה וכפי שדובר בזה}} אבל כיון שהנני שליח מוכרח למסור השליחות כמו שמסרו המשלחים, ולא יכלתי לחזור לארה"ק עד שמסרתי שליחותי שהוטל אלי), ואני מקוה שהשליחות שהוטל אלי, יתקיים בפועל למטה מעשרה טפחים, ושנזכה עוד היום ערב ב' אייר – לכתחילה אריבער להתגלות של מלך המשיח שליט"א. ואני מבקש סליחה על המסירה מיד ליד (ולא ע"י ממוצעים), היות שאני שליח מהציבור, לכן החלטתי למסור לכ"ק מלך המשיח בידיו הק'". 

הרבי לקח את המכתב ואמר: "א יישר כח". ר' זושא אמר שחוזר הלילה לארץ והרבי בירכו: {{ציטוטון|בשורות טובות והצלחה רבה}}. בהמשך נתקבל המענה על המכתב: {{ציטוטון|נתקבל ותשואות חן. אזכיר על הציון}}.

בליל ב' אייר טסו ל[[770|חצר הרבי]] הרב [[דוד נחשון]] ר' [[אבי טאוב]] והרב [[שמריה הראל]] במטרה להגיש לרבי את הפסק דין הכתוב. ביום [[ב' אייר]] בבוקר הגיעו לניו יורק, ובו ביום נוספו ארבע חתימות חדשות לפסק: של הרב [[יוסף אברהם הלר]] חבר [[בית דין צדק קראון הייטס]], הרב [[גרשון מענדל גרליק]] רבה של [[מילאנו]], הרב [[לוי ביסטריצקי]] רבה של [[צפת]]. הרב נחשון חיכה לרבי ליד ה[[מקווה]]{{הערה|בימים בהם הרבי נסע ל[[האוהל|אוהל]], טובל לפני כן במקווה.}}, וכשהגיע הרבי הגיש לו את פסק הדין. הרבי הסתכל ואמר בחיוך: {{ציטוטון|ישר כח, ישר כח!}} והכניס את המעטפות לכיס ה[[סירטוק]]. אחר צאת הרבי מהמקווה מסר המזכיר הרב [[בנימין קליין]] את חתימת הרב  [[גדליה אקסלרוד]] על הפס"ד שהגיעה לבינתיים. הרבי שאלו האם זה חלק ממה שהם הביאו מקודם, והיה  נראה שבע רצון והכניס גם את זה לכיס הפנימי של הסירטוק.

לאחר מכן נסעה משלחת להקריא את פסק הדין ב[[האוהל|קברו של הרבי הקודם]] ובקברה של אשתו של הרבי, [[הרבנית חיה מושקא]]. בהמשך הצטרפו הרב [[יהודה קלמן מארלאו]] והרב [[אברהם אזדאבא]] מבית הדין בקראון הייטס, וחתימותיהם נמסרו שוב לרבי שענה {{ציטוטון|כל זה נלקח להציון}}{{הערה|ספר 'והוא יגאלנו' - אב תשנ"ד}}. 

בהמשך נאספו חתימות של רבנים חב"דיים רבים נוספים על פסק זה.