עריכת הדף "פישל וינגרטן" (פסקה)

==התקרבותו לחב"ד==
על תחילת התקרבותו לחסידות חב"ד סיפר, כי הוא היה מזועזע מהזלזול בו מתייחסים במקומות רבים לתורת החסידות, כאשר יש החושבים ש[[תורת החסידות]] שייכת רק לאנשים מסוימים, פשוטי עם או דווקא לעילוים, או חלילה שהייתה שייכת רק לתקופה מסוימת, עד שהגיע לבית כנסת של חסידי חב"ד שם שמע כי שרים את השיר "[[אימתי קאתי מר (ניגון)|אימתי קאתי מר]] לכשיפוצו מעיינותיך חוצה" והחליט כי כאן מקומו, במקום בו מכריזים כי {{ציטוטון|[[תורת החסידות]] היא נצחית וקיימת לעד ולנצח נצחים}} (כדברי [[אדמו"ר הרש"ב]]).

הוא סיפר כי אצל רבו, [[הבית ישראל]], היו מרגישים אורות עליונים בחוש ממש. למשל הוא סיפר כי ביום הראשון של [[חנוכה]] היו מרגישים אור מסוים, ביום השני אור אחר וכו'. באותם ימים עדיין לא עסק בפנימיות תורת החסידות, אך הוא שאל את אביו האם קיימות בחינות כאלו וכאלו ב[[קבלה]], לפי ההרגשים אותם חש, ואביו אישר לו כך אכן היום הראשון מכוון כנגד בחינה זו ([[חסד]]), השני כנגד בחינה אחרת ([[גבורה]]) וכן הלאה.

כאשר הגיע אל הרבי מליובאויטש לא חש הרגשים אלו, אך אין זה אלא בשל דרך העבודה השונה, ולמרות זאת - הוא סיפר - פעם אחת, כאשר היה ב[[שמחת תורה]] אצל הרבי, הוא הרגיש לפתע כיצד הרבי מאיר לו אור נפלא שהבזיק מרגע לרגע, בבחינת "טעימה". הוא היה מסביר, כי זה הוא החילוק בין דרכיהם השונות של אדמו"רי ה[[חסידות הכללית]] לבין דרך חסידות חב"ד. דרך חסידות הכללית הייתה כי עבודת ה[[חסידים]] היא להתקשר לרבי והרבי הוא זה שצריך להאיר להם את אור הקדושה אך דרך חסידות חב"ד היא שכל אחד צריך להגיע בעצמו לאור הפנימי מתוך [[עבודה]] ויגיעה.

הרב [[חיים שלום דייטש]] סיפר כי {{ציטוטון|במיוחד בלטה נקודת ה[[אמת]] שלו, ה[[יראת שמים]] האמתית שלו וההתלהטות המיוחדת שלו בחסידות, ואם היה רואה באיזה מקום שהוא נקודת אמת, זה היה תופס אותו חזק. בכל [[מוצאי שבת]] הוא היה מקפיד לספר סיפור מהבעש"ט. הוא היה "מתלהט" בכל ווארט של הבעש"ט}}.