עריכת הדף "עליית נשמה" (פסקה)

==אצל רבותינו נשיאינו==
בספר 'דור דעה'{{הערה|פרק ט'.}} מקשר את פעולת עליית הנשמה עם דברי חז"ל אודות ארבעה שנכנסו לפרד"ס, שבעודם בגופם עלתה נשמתם 'לטייל' בעולמות הרוחניים{{הערה|תלמוד בבלי חגיגה יד, ב.}}, ומה שסיפרו מראייתם, היא המקור לכל [[פרקי היכלות|ספרות ה'היכלות']], והיסודות לתורת הסוד.

על [[הבעל שם טוב]] מסופר שהיה נוהג לעשות עליית נשמה לעיתים קרובות{{הערה|ראו בהערה לקמן מ'שמועות וסיפורים'. וראו גם סיפורים נפלאים כפר חב"ד תשע"א עמוד 77 אודות עליית הנשמה בחג הפסח באיסטנבול, שהבעל שם טוב מסר את נפשו לבטל את הגזירה. ובספר השיחות תש"ב עמוד קמז (אוצר סיפורי חב"ד חלק א' עמוד 37) מספר אדמו"ר הריי"צ על הזדמנות אחרת בה היתה גזירה על אחת ממושבות ישראל שלא היה ניתן לבטל אותה, ובדרכו חזרה מהעולמות העליונים ראה היכל ממנו זורח אור גדול, מכפרי חוטב עצים שאמר תהילים בעת עבודתו וגומר את הספר תהילים חמש פעמים ביום, וביקש מהכפרי שהסכים לתת את זכויותיו עבור הצלת ישוב יהודי שלם.}}, ובזמן שהיה עורך עליית נשמה היה נאחז במגבות התלויות בחדר, ולא היה לאף אחד רשות להיות נוכח בעת עליית הנשמה.

עליית הנשמה הידועה ביותר של הבעל שם טוב היתה בראש השנה תק"ז{{הערה|בן פורת יוסף. כתר שם טוב סימן א'. לקוטי אמרים למגיד ממעזריטש בתחילתו. התבאר בלקוטי דיבורים חלק ב' קונטרס טז-יח. קונטרס ענינה של תורת החסידות בתחילתו.}}, ממנה ידוע לנו על פי המכתב ששיגר לגיסו רבי גרשון מקיטוב בו מספר בין השאר שעלה להיכלו של משיח ושאלו "אימתי קאתי מר (מתי יבוא אדון) והוא השיב לו "'''לכשיפוצו מעיינותיך חוצה''' וידעו לייחד יחודים כמוך", משפט שהפך לאבן יסוד בחסידות חב"ד, ובפרט בדור השביעי.

לאחר הסתלקותו כאשר שאלו את הרב [[המגיד ממעזריטש]] במה היתרון שלו על שאר חבריו שדווקא הוא זכה לכתר ההנהגה, סיפר שהוא היחיד שהיה נוכח עם הבעל שם טוב בעת שערך עליית נשמה, והבעל שם טוב העלה אותו יחד עמו{{הערה|שמועות וסיפורים חלק א' עמוד 24.}}.

גם על המגיד ממעזריטש עצמו מסופר שערך עליית נשמה עבור שאלות שלא ידע כיצד להכריע בהם{{הערה|מפי הרב חיים אליהו מישולובין. שבועון בית משיח גליון 859 עמוד 33.}}.

על אדמו"ר הזקן מסופר, שעוד בהיותו תלמיד אצל המגיד ממעזריטש ערך פעם עליית נשמה יחד עם שניים מחבריו הקרובים, במטרה להמתיק את שורש המחלוקת על החסידים בעולמות העליונים, אך כשהרגיש בסכנה שעלולים להגיע לכלות הנפש - ניתק בכוח את ידיו מחבריו והתפרדה החבילה ונפסקה עליית הנשמה{{הערה|מפי ר' שמעון זליחובר, שבועות בית משיח גליון 819 עמוד 27.}}.

אף לאחר עלייתו לכס הנשיאות, היה עורך מעת לעת עליית נשמה, ובעת שעשה זאת היה כלפיד אש ועיניו בולטות{{הערה|ראו 'הראשון' עמוד 104.}}.

גם על שאר גדולי החסידות מסופרים סיפורים שונות אודות עליית נשמה, דוגמת המגיד ר' [[מרדכי מצ'רנוביל]]{{הערה|סיפורים נפלאים כפר חב"ד תשע"א עמוד 20.}}.