עריכת הדף "ניגון אִי וְו ווָאדיֶע" (פסקה)

== שירתו לפני הרבי ==
הניגון הושר רבות בפני [[הרבי]] ב{{קישור אם קיים|שנות הל"מדים|שנות תש"ל}}, לאחר שחסידים רבים הצליחו לצאת מ[[רוסיה]] והרבי ביקש ב[[התוועדות]] שישירו ניגון שמח, אותו שרו החסידים יוצאי [[רוסיה]] כאשר עדיין היו כלואים ב[[רוסיה]] הקומוניסטית.

הפעם הראשונה בה ניגנו את הניגון לפני הרבי, הייתה ב[[שמחת תורה]] [[תש"ל]], כאשר ר' [[צבי הירש גנזבורג]] שהיה ממונה על התחלת הניגונים בהתוועדויות אצל הרבי, החל לשיר ניגון זה בפני הרבי. החסידים היו המומים, היות ואשתו נפטרה פחות משבוע קודם לכן, בגיל 37 בלבד, והותירה אותו לבד לגדל את חמשת ילדיהם, אך הרבי החל לעודד את הניגון בשמחה ובהתלהבות גדולה כשהוא עומד על מקומו.

ב[[התוועדות]] [[י"ב תמוז]] [[תשל"ד]], הסביר הרבי את המסר של הניגון לתקופה הנוכחית, בה אפשר לקיים [[תורה]] ו[[מצוות]] מבלי [[מסירות נפש|למסור את הנפש]] בפועל:

{{ציטוטון|כאשר אומרים "אי וו וואדיע מי ניע פאטאנים אי וו אגניע מי ניע סגארים", היינו - הן במים לא ניטבע והן באש לא נישרף, אין הכוונה לענין כפשוטו חס ושלום, כיוון שעניינים אלו כבר נעשו גם עבורנו על ידי היחידי סגולה ואנשי הסגולה ודור הסגולה, הן בדורנו והן בדורות שלפני זה, ולנו לא נותרו אלא הבירורים האחרונים, עד לנקודת העניינים כפי שהם בעבודה הרוחנית, שבזה יש לוודא ולהבטיח ש"במים לא ניטבע ובאש לא נישרף". "וכללות הענין הוא - של"[[רצוא]]" יהיה "[[שוב]]", ול"שוב" יהיה "רצוא"}}.

{{ציטוטון|ובפרטיות יותר: "[[מים]]" {{מונחון|קאי|הולך}} על ענין ה[[תורה]], "אין [[מים]] אלא תורה", ויהודי שחלקו בתורה ויש לו חשק בלימוד התורה, ויתירה מזו שמצליח בלימוד התורה, יכול לחשוב שעליו "להיטבע" שם, ולשאר {{מונחון|כל העניינים|הגשמיים}} לא תהיה שייכות כלל. וכדי לשלול סברא זו מבטיחים ל{{ה|קב"ה}}, ומתוך שירה וזמרה - "אי וו וואדיע מי ניע פאטאנים", היינו שאף על פי שה"מים" דתורה הם [[מים]] טובים ומתוקים וכו', בכל זאת לא "ניטבע" בהם}}.

{{ציטוטון|ובסגנון ד[[נגלה]] דתורה, לשון ה[[גמרא]] ב[[מסכת יבמות]] - "כל האומר אין לי אלא תורה, אזי חס ושלום - "אפילו תורה אין לו", כי אם כל רצונו הוא "לטבוע" במים של תורה, אזי "אפילו תורה אין לו", אלא צריך להיות "תורה ו[[גמילות חסדים]]"}}.

{{ציטוטון|ולאידך גיסא, יש לוודא ולהבטיח גם בנוגע למי שעיקר עניינם הוא [[מצוות]], {{מונחון|מארי עובדין טבין|בעלי מעשים טובים - מצוות}}, שעיקר ענינו הוא גמ"ח ומעשה המצוות, יכול לטעון שביכולתו "להישרף" במעשה המצוות, שעניינו הוא להעלות ולקדש את כל עניני העולם על ידי קיום המצוות, ועל כך אומרים לו שאין לו "להישרף" מבלי שייכות למים חס ושלום, שהרי "גדול לימוד שמביא לידי מעשה", "ולא עם הארץ חסיד", ובנוסף למעשה המצוות שבהם הוא "בוער" ו"נשרף" עליו לשתות [[מים]] ו"לטבוע" ולהשקיע את עצמו ב"מי [[ספירת הדעת|הדעת]] הטהור", "אי וו אגניע מי ניע סגארים"...}}.

בשנים מאוחרות יותר נוגן עם המילים "עד מתי"\"ווי וואנט משיח נאו".