עריכת הדף "מפטיר יונה" (פסקה)

==ההפטרה על פי פנימיות התורה==
===מורידים מה"משא" של תורה ומצוות בשביל ישראל===
הרבי{{הערה|בשיחת שבת פ' שופטים תשמ"ט אות ח ואילך}} ביאר על פי הזהר{{הערה|חלק ב' קצט, א.}} ש"מפטיר יונה" מהותו הוא לימוד זכות על עם ישראל, בשעת מנחה של יום כיפור. שגם אם ישראל אינם מקיימים את התורה והמצוות כראוי, כדאיים הם ישראל לסליחה וכפרה ולהציל אותם מכל רע, וזה פנימיות הסיפור של יונה והספינה כדלהלן:

"יונה" (נוסף על היותו נביא גשמי) הינו דוגמא על ה[[נשמה]] שיורדת להתלבש בגוף בשר ודם, וכמו שהכתוב אומר "יורדי הים באניות במים רבים"{{הערה|תהלים קז}} אשר מצד הסכנה שמה"[[מים רבים]]", ריבוי הטרדות והבלבולים בעניני העולם, הרי הנשמה היא מ"יורדי הים". אלא שירידה זו היא צורך עליה, כי כאשר "הספינה" - הנשמה, מגיעה למחוז חפצה בשלימות על ידי עבודתה בקיום התורה והמצות אזי ניתוסף בה עילוי גדול יותר לגבי מעמדה ומצבה קודם ירידתה "באניה" - בגוף, לעולם הזה.

בירידת הנשמה עצמה יש חילוקי דרגות לפי ערך מעמד ומצב ה"ים" אשר עם היות שתמיד יש בו "מים רבים" הרי יש זמנים ש"הים שקט", ויש זמנים ש"הים סוער", שאז הירידה לים גדולה יותר. בכללות הוא החילוק שבין זמן ש[[בית המקדש]] היה קיים לזמן ה[[גלות]], שבזמן הגלות ה"ים סוער" כלשון הכתוב ביונה "ויהי סער גדול בים", "הים הולך וסוער" עד כדי כך שיכול להיות מצב ש"האניה חשבה להשבר" כי מצד התגברות חושך העולם "החושך יכסה ארץ" נעשה חלישות בקיום התורה והמצות המגינים ומצילים את הנשמה במים של ה"ים סוער", ואז האניה במקום להגיע למחוז חפצה, לעלות מעלה מעלה על ידי התורה והמצוות, עומדת הספינה להישבר וליפול ל"ים הסוער".

עניין זה נרמז בלשון הרמב"ם{{הערה|הלכה אחרונה בהל' חובל ומזיק פרק ח' הט"ו}}"ספינה שחשבה להשבר מכובד המשוי. ועמד אחד מהן והקל ממשאה והשליך בים פטור. שהמשא שבה כמו רודף אחריהם להרגם ומצוה רבה עשה שהשליך והושיעם":

"משוי" הכוונה גם על המשא של התורה והמצוות, כלשון חז"ל "כשור לעול וכחמור למשוי". וכיוון שמצד חושך הגלות אין כח לבני ישראל לקיים את כל ריבוי התורה והמצות, כמו הספינה שאינה מסוגלת להחזיק "כובד המשוי שבים סוער", הקב"ה "הקל ממשאה והשליך בים", היינו שבזמן הגלות הקל הקב"ה מהמשא בתורה ומצות, שהרי ישנם ריבוי ענינים בתורה ומצות שבזמן הגלות אי אפשר לקיים בפועל ממש, כמו הלכות קורבנות הלכות טומאה וטהרה, ועוד, היינו שהקב"ה "השליך בים" את חלקים אלו בתורה (היינו שמצוות אלו חזרו ונעלו לשרשן ומקרן בבחנת ההעלם שלמעלה מגילוי).

ובזה רואים גודל מעלתם של ישראל שלמעלה מהתורה, שבשביל טובתם של ישראל להנצל ה"ספינה - בני ישראל - שחשב להשבר מכובד המשוי", הקל מהמשוי והשליך לים, כמה וכמה ענינים של תורה ומצות דכיון שהתורה היא בשביל ישראל ועוד יותר "לזכות את ישראל", הרי כאשר ריבוי התורה והמצות מסכן את ישראל "המשא שבה כמו רודף אחריהם להרגם", "ומצוה רבה עשה השליך והושיעם" שהרי התורה היא בשביל ישראל "ואם אין ישראל תורה למה".

(על דרך הלימוד זכות של משה רבינו ששבר את הלוחות על מנת שלא יהיה קטרוג על ישראל{{הערה|ראה לקו"ש חלק ? פ' ברכה }})

והדבר מודגש בסיפור דיונה שמסר נפשו לעבור על ציווי הקב"ה, שאסור לנביא לכבוש נבואתו, כדי שלא לגרום לקטרוג על ישראל כתוצאה מהתשובה דאנשי נינווה{{הערה|ראה פרקי דרבי אליעזר פרק י'}}, כיון שמציאותם של ישראל היא למעלה מהתורה.