עריכת הדף "מניין" (פסקה)

==תפילה ותורה בציבור==
המשנה ב[[מסכת אבות]]{{הערה|פרק ג' משנה ו'}} אומרת: "עשרה שיושבין ועוסקין בתורה שכינה שרויה ביניהם, שנאמר אלוקים ניצב בעדת א-ל". בלימוד התורה של עשרה אנשים יחדיו הם ממשיכים את השכינה שתשרה ביניהם ובפנימיותם. 

על דרך זה יש מעלה בתפילת הציבור הנלמדת מהפסוק בספר איוב{{הערה|איוב לו, ה}} "הֶן אֵל כַּבִּיר וְלֹא יִמְאָס כַּבִּיר כֹּחַ לֵב". הגמרא בברכות{{הערה|ברכות ח, א}} מפרשת: "מנין שאין הקדוש ברוך הוא מואס בתפילתן של רבים? שנאמר: "הן אל, כביר ולא ימאס".

בתפילת הציבור הם ממשיכים את [[י"ג מידות הרחמים]] וזה גורם שהתפילה תתקבל ללא עיכובים. וכן בלימוד התורה בציבור ממשיכים מדרגת קדושה גבוהה ביותר{{הערה|[https://chabadlibrary.org/books/admur/mlukat/4/8/index.htm מאמר עשרה שיושבים] סה"מ מלוקט ח"ד}}.

הסיבה לכך היא, ש"ציבור" הכולל עשרה אנשים, כלולים בו כל עשרת סוגי הנשמות בבני ישראל (מ"ראשיכם שבטיכם" עד "חוטב עציך ושואב מימך"). זו הסיבה לדין "פרהסיה" האמור בנוגע לשבת וכדומה שאין בו חילוק בין עשרה ליותר.

באגרת הקודש כ"ג [[אדמו"ר הזקן]] מפליא במעלת לימוד התורה וקיום המצוות במניין ומחלק בדברי המשנה באבות בין "עשרה שיושבין ועוסקין בתורה" ש"שכינה שרויה עליהם" לבין דברי המשנה אודות חמשה שלושה שנים ואפילו אחד, שבהם זה עניין של קביעת שכר ולא השראת השכינה כבעשרה.

[[אדמו"ר הזקן]] כותב {{ציטוטון|שמעתי מרבותי כי אילו נמצא מלאך אחד עומד במעמד עשרה מישראל ביחד אף שאינם מדברים בדברי תורה תפול עליו אימתה ופחד בלי גבול ותכלית משכינתא דשריא עלייהו עד שהיה מתבטל ממציאותו לגמרי}}.

[[הרבי]] ביאר דברים אלו ב[[יחידות]] עם הרב [[מרדכי אליהו]]{{הערה|ו' מרחשוון תשנ"ב}} שהשראת השכינה בעשרה מישראל אף שלא לומדים תורה (מפני שעוסקים במצווה וכיוצא בזה), היא מפני מעלתם של ישראל שקדמה ולמעלה מה[[תורה]].

ב[[עשרת ימי תשובה]] מעמדו של יחיד המתפלל הוא כציבור שמתפללים יחד. בימים נוראים יש עניין גדול להתפלל במניין ואף אותם המאריכים בתפילה במשך השנה ונמצאים במניין רק כדי לענות את חובות הציבור, בימים הנוראים משתדלים הם להתפלל במניין. כמו כן יש עניין גדול לומר את תפילת ה[[הלל]] בראשי חודשים ובחגים בציבור.

כאשר חסיד כתב לרבי שכיון שלומד בשבת חסידות באריכות מתחיל להתפלל בשעה 13:30, שלל זאת הרבי בחריפות והורה שיש להתחיל להתפלל כשהציבור מתחילים{{הערה|מענה הרבי בכתב יד קודש. נדפס בשבועון כפר חב"ד 1905 עמוד 14.}}.

[[אדמו"ר הרש"ב]] הורה לר' [[שמואל יצחק רייצס]] להתפלל בשלושה - 'מזומן', כשלא מתאפשר לו להתפלל במניין{{הערה|ר' שמואל יצחק סיפר זאת ל[[ר' מענדל]] ו[[ר' מענדל]] סיפר זאת לר' [[חיים דלפין]] ראה וידאו: 'חבד עם הרב חיים דלפין #4 - להתפלל לכהפ עם מזומן' ביוטיוב.}}.