עריכת הדף "מכירת יוסף" (פסקה)

===רקע===
בעת ישיבת יעקב ב[[ארץ ישראל|ארץ כנען]], התפתחה בין יוסף בן השבע-עשרה לאחיו מריבה, שהלכה והתעצמה עם הזמן. יוסף, בהיותו בן הזקונים של [[יעקב]]{{הערה|רש"י הביא כמה פירושים בדבר: שנולד לעת זקנתו, שהיה בנו החכם וקיבל ממנו מה שלמד אצל שם ועבר, וכן שהיה זיו איקונין שלו דומה ליעקב, וברמב"ן: "מנהג הזקנים שיקחו אחד מבניהם הקטנים להיות עמו לשרתו והוא נשען על ידו תמיד לא יפרד ממנו והוא נקרא לו בן זקוניו בעבור שישרתו לזקוניו והנה לקח יעקב את יוסף לדבר הזה והיה עמו תמיד ועל כן לא ילך עם הצאן ברעותם במקום רחוק".}}, נהנה מיחס מועדף ומאהבה יתרה שאהבו אביו על שאר האחים. יעקב עשה ליוסף "כתונת פסים" מיוחדת, שעוררה [[קנאה]] מצד אחיו. בנוסף, יוסף נהג להלשין לאביו על מעשים חמורים שראה שהאחים עושים{{הערה|"כל רעה שהיה רואה באחיו בני לאה היה מגיד לאביו שהיו אוכלין אבר מן החי ומזלזלין בבני השפחות לקרותן עבדים וחשודים על העריות". רש"י.}}, ולבסוף גם סיפר לאחיו אודות שני חלומות שחלם. בחלום הראשון הוא ראה את אלומתו קמה ומתרוממת ואלומות אחיו משתחוות לאלומתו. בחלום השני ראה את השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחווים אליו. כשכוונת החלום לאביו לאמו ולאחיו.

האחים שנאו את יוסף על חלומותיו ועל דבריו שהלשין עליהם לאביהם, ומתוך שנאתם אליו "וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם".

האחים, בהיותם רועי צאן, יצאו לרעות את צאן אביהם ב[[שכם]]. יעקב קרא את בנו, יוסף, לדרוש בשלומם ובשלום הצאן. למרות שיוסף היה מודע היטב לשנאה העזה שאחיו רחשו לו הוא לא היסס ויצא לשליחות במצוות אביו.
יוסף הגיע לשכם וחיפש אחר אחיו עד שמצא אותו איש{{הערה|זהו גבריאל המלאך. מדרש תנחומא. הובא ברש"י.}} תועה בשדה ויידע אותו על התקדמות אחיו לכיוון דותן{{הערה|ברש"י (לז, יז): "נלכה דותינה: לבקש לך נכלי דתות שימיתוך בהם, ולפי פשוטו שם מקום הוא ואין מקרא יוצא מדי פשוטו". נתבאר בלקוטי שיחות חלק ל"ה עמ' 169.}}.