עריכת הדף "מיכאל ליפסקר" (פסקה)

==מסירות נפש במצור לנינגרד==

[[נישואין|נשא]] את רעייתו טייבל בת החסיד הרב [[אליהו פאר]]. ובתקופות הקשות ב[[רוסיה]] היה מהדמויות הבולטות בין [[אנ"ש]] ב[[לנינגרד]], שפעלו בעסקנות הכלל, ובין שאר פעולותיו בימי המצור על לנינגרד-  יחד עם גיסו הרב [[ברוך שיפרין]] הביא אלפים לקבורה בקבר ישראל. 

בעת המצור על לנינגרד במלחמת העולם השניה, מתו התושבים ברחובות בהמוניהם, ולא היה מי שיקבור אותם. ההערכות הן, כי לא פחות ממיליון תושבי לנינגרד גוועו ברעב בתקופת המצור, וביניהם רבות ממשפחות אנ"ש בעיר. יהודים רבים הביאו באופן לא מתואם את קרוביהם הנפטרים אל חצר [[בית הכנסת]] הגדול, ומשם נלקחו לקבורת ישראל. מי שנחלצו להביאם לקבורת ישראל, היו שני הגיסים הרב מיכאל ליפסקר והרב [[ברוך שיפרין]], שהחליטו כי למרות המחלות המידבקות שהשתוללו, והסכנה להידבק מהנפטרים, הם ידאגו להביא את האלפים הרבים לקבורת ישראל. 

הם דאגו לאסוף את הגופות לבית הכנסת הגדול, ובימי שישי היו שוכרים משאית גדולה, אותה היו ממלאים בשבעים-שמונים גופות ל"ע, ומעבירים ל[[בית עלמין|בית העלמין]] לקבורה, שם היו חופרים בור ענק שהפך עד מהרה לקבר אחים נוסף ל"ע.

אחד היחידים שזכו לקבורה בקבר יחיד באותם ימים, היה הרב [[יהושע נימוטין]] מחשובי רבני חב"ד באותה תקופה. הוא ורעייתו נפטרו מרעב בשלהי [[חודש שבט]] [[תש"ב]]. ר' [[ברוך שיפרין]], ר' מיכאל ליפסקר והרב [[זלמן שמעון דבורקין]] דאגו לקוברם זה לצד זה בקבר יחיד, אלא שבמהלך המלחמה הסימנים למיקום הקבר אבדו, וכיום אין יודעים את מקום קבורתם{{הערה|מתוך ערך [[פטרבורג]]}}. 

בימי המלחמה ברח לגרוזיה, שימש כ[[משפיע]] ו[[משגיח]] בישיבת [[תומכי תמימים כותאיס]]{{הערה|תכתב זאת וכפר חב"ד גיליון 1565}}.

בשנת [[תש"ו]] ברח מרוסיה תחת זהות פולנית בדויה כחלק מתכנית בריחה מאורגנת של אלפי חסידים שנקראה בשם [[יציאת רוסיה תש"ו]]. לאחר נדודים במחנות, התיישב ב[[פריז]], שם זכה לשהות לצד הרבי כאשר בא ללוות את אימו הרבנית [[חנה שניאורסון]] בדרכה לניו יורק.