עריכת הדף "כשרות" (פסקה)

== כשרות האכילה ==
[[קובץ:דיוק בצניעות.jpg|ממוזער|[[מענות קודש|מענה הרבי]] אודות דיוק ב[[כשרות]] ובצניעות: '''דיוק בכשרות האכילה ושתיה{{ש}}דיוק בעניני צניעות (ועד ש"כמופת" תהיה לרבות)''']]
[[קובץ:כשרות.jpg|ממוזער|אזכיר [[אוהל אדמו"ר הריי"צ|על הציון]]{{ש}} [[לימוד החסידות]] מוכרח הוא וכמבואר בכמה וכמה מקומות{{ש}} הלימוד ב[[חברותא]] - מתנאי קנין התורה ומועיל לכמה וכמה ענינים{{ש}} בנידון דידן - ירבה בלימוד מאמרי עבודה{{ש}} [[מחשבות זרות]] בנוגע ל[[אמונה]] באות לעתים קרובות - מחסרון דיוק הדרוש באכילה ושתיה כשרות. תפילין, ציצית בדוקות{{ש}} לצדקה לפני שחרית (וגם מנחה) בלי נדר]]
בכשרות האכילה פרטים רבים, המתחלקים לסוג המאכל או המשקה:

==== בעלי חיים ====
לא כל [[חיות|בעלי החיים]] מותרים באכילה. התורה נתנה סימני טהרה, לפיהם נקבע אילו מן בעלי החיים מותרים:

*חיות ובהמות - לחיות והבהמות נתנה התורה שלושה סימני טהרה: 
'''א'''. מפרסת פרסה - כפות רגליה פרוסות חצויות. 

'''ב'''. שוסעת שסע - הפרסה והחיתוך ממשיך מכף הרגל עד מקום החיבור לרגל.

'''ג'''. מעלת גרה - לאחר הבליעה מעלה את המאכל לפיה ולועסת מחדש.

על החיה ל[[שחיטה|הישחט כהלכה]] ולעבור בדיקות שונות (כמו בדיקת ריאה) המבטיחות את כשרותן.

*דגים - סימני הטהרה בדגים הם 
'''א'''. סנפיר - אבר, בצד הדג העוזר לו בשחיה

'''ב'''. קשקשת - שכבה מחוספסת על [[עור]] הדג, לפעמים הקשקשים נושרים, אך הדג בכל זאת כשר.
כל דג בעל קשקשת נושא גם סנפיר.

*החרקים והשרצים לסוגיהם אסורים באכילה.

==== פירות וירקות ====
כללי כשרות הפירות והירקות הם [[תרומות ומעשרות]], איסור [[ערלה]], [[שנת השמיטה]] ועוד.

*'''ערלה''' - מרגע שתילת העץ ועד שמותר להשתמש בפירות צריכות לעבור שלוש שנים בהם אסור להנות מהפרות. בעיה נוספת: באם שתלו את העץ במשתלה, ועברו שנתיים ואחר כך העבירו את העץ למטע ישנם פוסקים המתירים לחשב את השנתיים הללו כחלק מהשלוש. אולם באם התפרק גוש האדמה שסביב השורשים במהלך ההעברה, צריך לספור את שלוש השנים מההתחלה{{הערה|זהו היסוד להוראת הרב [[ישראל יוסף הנדל]] להימנע משתיה של משקים המיוצרים על ידי חברות 'ספרינג' ו'פריגת'.}}.

*'''נטע רבעי''' או '''כרם רבעי''' - במהלך השנה הרביעית מנטיעת העץ צריך להפריש כנגד הפירות את שווים או להעלותם לירושלים ולאוכלם שם בקדושה ובטהרה, אך מכיון שהננו כיום טמאי מתים, לכן נותרה האפשרות הראשונה.

*'''תרומות ומעשרות''' - לאחר קציר היבול הוא נקרא '''טבל''' ואסור להנות ממנו. עד להפרשת התרומות ומעשרות:

:*'''תרומה גדולה''' - דבר ראשון נוטלים חלק קטן (לערך אחד ממאה) ומפרישים עבור הכהנים. כיום חלק זה מבוער (כיון שאין כהנים טהורים שיאכלוהו).

:*'''מעשר ראשון''' - לאחר מכן מפרישים עשירית מהיבול ומפרישים עבור הלויים. כיום יכולים הבעלים להנות מחלק זה (כיון שאין צריך לאוכלו דוקא בטהרה).

:*'''תרומת מעשר''' - מתוך המעשר ראשון נוטלים עשירית ומפרישים עבור הכהנים. כיום גם חלק זה מבוער.

:*'''מעשר שני''' - שנות מעשר זה נקבעות לפי השמיטה. ולכן בשנה הראשונה, השניה, הרביעית והחמישית מפרישים מעשר זה, עשירית ממה שנותר לאחר הפרשת המעשר הראשון. חלק זה צריך להאכל בירושלים בקדושה ובטהרה (כמו נטע רבעי), הוא או שפדוהו בכסף וקנו בכסף זה מאכלים אחרים. כיום פודים אותו בכסף.

:*'''מעשר עני''' - בשנה השלישית והשישית מפרישים במקום מעשר שני, מעשר עני. מעשר זה ניתן לעניי ישראל. בשנת השמיטה במקומות שמפרישים תרומות ומעשרות בחו"ל - {{מונחון|סוריה|כינוי למקומות שכבש דוד המלך וקיבלו קצת מדיני קרקע בארץ ישראל, אך לא לגבי שמיטה}}, מפרישים מעשר עני.

*'''שמיטה''' - בשנת השמיטה ישנה קדושה מיוחדת בפירות, ולכן אסור לעשות בהם מסחר, אלא אם כן הוא מ"אוצר בית דין", שאז מותר למכור, וגם לכסף יש דין של "קדושת שביעית".

:קדושת שביעית פירושה - שאסור להשליך את הפירות בביזיון, ואסור לתת מאכל אדם ל[[בהמה]] וכדומה.
{{ערך מורחב|ערך=[[שנת השמיטה]]}}

*'''חרקים ותולעים''' - בפירות וירקות רבים מצויים מיני חרקים האסורים באכילה, גודלם הינו קטן מאוד, אך ניתן לזהותם באמצעים שונים. מפעם לפעם מתפרסמים על ידי גופי כשרות שונים סוגי פירות וירקות הנגועים, במה הם נגועים וכיד ניתן להוציא את החרקים.

=== שתיה ===
בשתיה ישנם כמה בעיות:
*'''יין''' - [[יין]] שנוסך לעבודה זרה נאסר בשתיה ובהנאה כדין תקרובת [[עבודה זרה]], חכמים גזרו גם על "{{מונחון|'''[[סתם יינם]]'''|יין שלא ידוע האם ניסכו אותו, וכן האם הגוי בכלל עובד עבודה זרה}}" שיהא אסור כיין שנוסך. ולכן אם גוי נוגע ביין או רואהו, היין נהפך ליין נסך שאסור לשתותו וכו', ולכן מאוד נזהרים שגוי לא יראה ולא יגע ביין.

ישנם ב' דרכים שהיין לא יהפך ליין נסך: 1. אם היין חתום בשתי חותמות - פקק שעם וכיסוי עליו. 2. אם היין בושל עד לרתיחה, שאז [[יין]] זה שוב אינו ראוי לניסוך וממילא לא חוששים. ישנם הטוענים שפיסטור דינו כבישול אך רוב הרבנים פסקו שצריך דוקא בישול.

*'''[[חלב ישראל]]''' - כל חלב שחלבו גוי ו[[יהודי]] גדול לא היה לידו בשעת החליבה נקרא "חלב נכרי". חלב זה נאסר בעקבות חששות שמא החליף את החלב בחלב [[בהמה]] טמאה או עירבו בתוכו. מפעם לפעם מתפרסמים סיפורים על דרכים שונות שיכול להיות חלב [[בהמה]] טמאה גם בבקבוקי חלב פרה{{הערה|ראה מאמרו של הר' ירמיהו כהן בקובץ [[צרפת - פרצת]] מד (יצא לאור ליו"ד י"א שבט תשע"ג).}}.

:[[הרבי]] מורה להקפיד על חלב עכ"ם גם כלפי ילדים קטנים, אפילו במקרה של 'חשש דחשש'.

:[[הרבי הריי"צ]] כותב על "חלב עכו"ם": {{ציטוטון|חלב עכו"ם והדומה, הוא ה{{מונחון|כלי זיין|נשק}} של [[היצר הרע]], אשר יורים את חיציהם מרחוק, וממיתים רחמנא ליצלן, או שעושים את האדם לבעל מום ב[[רוחניות]]}}{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15799&st=&pgnum=63 ספר המאמרים אידיש עמוד 57], בתרגום חופשי מאידיש.}}.

*עם התקדמות הטכנולוגיה והמצאת דרכים שונות להכנת משקאות קלים ומוגזים, צריך לבדוק את מרכיבי המאכל, כיון שבין חומרי הטעם הריח וצבעי המאכל נמצאים גם כאלו המופקים מן החי (ולא תמיד הוא מבעלי חיים כשרים), ומן ה[[צומח]] (ויתכן שיש לו את הבעיות של ערלה ותרומות וכו').

*'''מיצי פירות''' (טבעי) - 1. לעיתים המיץ מוכן באותו מפעל יחד עם [[מיץ ענבים]] טבעי, וישנה בעיה של "יין נסך". 2. לעיתים מכניסים חומרים משמרים ועוד לתוך המיץ, וצריך לבדוק את כשרותם.