עריכת הדף "כיפה" (פסקה)

===הופעת המנהג במקורות===
כיסוי הראש היה פריט לבוש נפוץ בעבר. ה[[כהנים]] היו מצוּוים לעבוד ב[[בית המקדש]] כשמגבעת לראשם. ככלל, לא הייתה חובה לכיסוי הראש. כך למשל בעת הטלת גורלות בבית המקדש היה נהוג להסיר את מצנפתו של מי שמתחילים בו את מניין הגורל. בשלהי תקופת בית שני ובתקופת ה[[משנה]], היו הסוּדָר, הכובע או ה[[טלית]] פריטי לבוש מצוי והם מוזכרים כחלק משמונה עשר פריטי הלבוש ב[[ברייתא]] ב[[מסכת שבת]].

מקורות ראשונים המייחסים משמעות דתית לכיסוי הראש במהלך היומיום מובאים ב[[תלמוד בבלי]] ב[[מסכת שבת]]. תחילה מוזכר שעל [[דיין|דיינים]] לשבת בכיסוי הראש, וכן ישנה [[ברייתא]] האומרת שעל המבקר את החולה להתעטף (בראשו), כשבשניהם מבאר [[רש"י]] שהסיבה היא מפני מורא ה[[שכינה]]. המקור המפורסם יותר הוא לגבי ה[[אמורא]] [[רב נחמן בר יצחק]], שלפי המסופר שם (דף קנו ב), בילדותו ניבאו עליו ה"כלדאים" (חוזים בכוכבים) שיגדל כ[[גנב]], בעקבות זאת ציוותה עליו אמו שיכסה תדיר את ראשו ליראת שמים ושיבקש רחמים שלא יגדל כגנב. ואכן, מסופר כי כשאירע לו מקרה שנשמט סודרו מראשו הוא מיד התאווה לגנוב.

מקור נוסף מובא אף הוא באותה המסכת: {{ציטוטון|אמר [[רב הונא בריה דרב יהושע]]: תיתי לי דלא סגינא (תבוא לי טובה על שלא הלכתי) ארבע אמות בגילוי הראש.|שבת קיח, ב}} אמרה זו מופיעה במקום אחר בליווי הנימוק: {{ציטוטון|רב הונא בריה דרב יהושע לא מסגי (הלך) ארבע אמות בגילוי הראש, אמר: שכינה למעלה מראשי.|קידושין לא א}} אמרות אלו מובאות כמקור ל[[הלכה|פסיקתו]] של ר' [[יוסף קארו]]: {{ציטוטון|ולא ילך ארבע אמות בגילוי הראש|[[שולחן ערוך]], אורח חיים ב, ו}};