עריכת הדף "יחיאל מיכל רפופורט" (פסקה)

=== בישיבות תומכי תמימים ===

בשנת [[תרפ"ד]] סגרו שלטונות המהפכה ב[[רוסיה]] את ה[[חיידר]] ואביו שכר לו מורה פרטי למרות הסכנה העצומה באי שליחת הילד לבית ספר המקומי{{הערה|בסופו של דבר אביו אף נאסר בשל כך.}}. ר' יחיאל למד עם רב ה[[עיירה]], ר' [[יהושע זליג דיסקין]]. כשהגיע לגיל [[בר מצווה]] עבר ללמוד ב[[תומכי תמימים קרמנצ'וג]]. כעבור זמן גירשו אותם מקרמנצ'וג ועברו לרמען. כשגירשו אותם גם משם עברו ללמוד בישיבת [[תומכי תמימים וויטבסק]] בניהולו של ר' [[יהודה הבר]].
{{ציטוט-צף|כל אחד מאיתנו ידע היטב כי לא יעבור זמן רב - ותחנתו האחרונה תהיה [[סיביר]] הרחוקה! ידוע ידענו כי לא נוכל להחזיק מעמד זמן רב, וכי בסופו של דבר - מחר, מחרתיים, בעוד שבוע, חודש או שנה - יתפסו אותנו שלטונות הרשע|מזכרונותיו של ר' יחיאל מיכל}}
שנה אחרי שנכנס ללמוד ב[[ישיבה]] ב[[ויטבסק]], בחורף [[תרצ"א]] גילתה [[המשטרה החשאית]] את הישיבה לאחר שתלמידי הישיבה [[התוועדות|התוועדו]] ב[[פורים]] אצל הרב [[דובער יפה]] והלשנת השכנים. כעבור זמן קצר נעצרו חמישה עשר מעסקני חב"ד בעיר ונגזרו עליהם עונשי מאסר ארוכים. הנערים שלמדו בישיבה והיו תחת לגיל 18 גורשו מהעיר.

בעקבות הגירוש חזר לביתו, וחיכה להוראות. בחודש [[תמוז]] הגיעה הוראה ממנהל הישיבות, ר' [[אברהם מאיור]], לנסוע לבאקו שב[[אזרבייג'ן]]. הוא נסע לשם עם [[תמימים]] נוספים, שם פגשו בעוד בחורים שהגיעו שעות ספורות לפניהם. התכנון המקורי היה ללמוד בבית הכנסת המקומי, אך כשהגיעו הבחורים לבית הכנסת, ראה השמש שמדובר בבחורים מזוקנים, ומתוך פחד מהשלטונות לא הסכים להם להיכנס.

מבאקו נסעו לכותאיסי, ומשם חזר ל[[קייב]] שם גרה משפחתו, בגלל שנחלה. לאחר גירוש הישיבה מקייב עבר ל[[ז'יטומיר]], מז'יטומיר ל[[ברדיטשוב]], ומברדיטשוב לקורסק.

באחד הפעמים שהלך ברחוב פגש בחבר ילדות שלמד עמו בחיידר, והפך לקומוניסט. הלה התריס לעברו ב[[אידיש]]: "עדיין הינך כה אויל? לו יש אקדח בידי - כי עתה הרגתיך! כיום, כאשר החים הטובים והחינוך הסוציאליסטי פתחו את כל השערים בפני היהודים, וכל אחד יכול להיות מהנדס או מנהל - אתה מסובב הכל אחורה, לעולם הישן והמושגים הישנים!"