עריכת הדף "יוסף תומרקין" (פסקה)

==רבנותו==

רבנותו הראשונה הייתה בעיר סוראז, ואחרי פטירתו של הרב [[אהרן זסלבסקי]] - חתנו של [[אדמו"ר האמצעי]] ונכדו של [[אדמו"ר הזקן]] - שהיה אב"ד בעיר [[קרמנצ'וג]] הידועה בגדולי התורה וחסידי חב"ד שהתגוררו בה, נתקבל במקומו בעצתו ובהסכמתו של האדמו"ר הצמח צדק, כרב ואב"ד לצידו של הרב [[משולם זוסיא אהרן יעבץ]] רבה השני של העיר מצד חסידי צ'רנוביל ולאחר פטירתו לצד בנו הרב [[ישראל יעקב יעבץ]] {{הערה|וכפי שנכתב בהרחבה על כך ממכתב של הרב [[משה טרשצ'אנסקי]] אל הגאון הרב משה נחום ירושלימסקי מקאמינקא, וכמו כן בספר על אבותינו ועל יחוסם מאת הרה"ח ר'חיים עוזר מרינובסקי מכפר חב"ד.}}. לאחר פטירתו של הרב יוסף תומרקין שימשו כרבנים אחיו הרב [[צבי תומרקין]] ואחריו [[יצחק יואל רפאלוביץ]] (שהיה חתנו של ר' יוסף).

כל ימיו נהל את עדתו ורבנותו ביד רמה והשתתף בכל עניני וצרכי העיר. דאג בעד בני עדתו והרבה לעשות [[צדקה]] וגמ"ח. הוא היה מכניס אורחים וביתו היה פתוח לרווחה לפני כל עובר ושב. כשהיו מזדמנים לביתו אורחים תלמידי חכמים שמח מאד ובעצמו היה משרת לפניהם. 

מצוות פדיון-שבוים הייתה חביבה עליו, עד [[מסירות נפש]] ממש. כל ימיו שכהן בתור רב בעיר קרמנצ'וג, לא לקחו לעבודת הצבא מצעירי היהודים שבעיר. הרב ר' יוסף היה נותן תמיד דואג לפדות את הבחור בכסף מלא ומשחרר אותו. למטרה זו, יסד את חברת "פדיון שבוים" שדאגה לגיוס כספים מעשירי העיר, חברה אותה גם ניהל. אנשי העיר, בראותם את מסירות נפשו של רבם למצווה זו, עזרו לו, עד כדי כך שכאשר היה קוצב סכום שאותו יש לתת היה הנקצב נותן את הסכום ללא הרהור. 

תפילתו הייתה תמיד בכוונה ובהתלהבות יוצאת מהכלל - מעומק לבו ונפשו, ופחד גדול היה תוקף את האנשים שנמצאו במחיצתו בעת התפילה. 

כאשר [[התפצלות חסידות חב"ד (תרכ"ו)|חב"ד התפצלה]] לאחר פטירתו של [[אדמו"ר הצמח צדק]], היה הרב ר' יוסף מאלו שנטו אחרי [[אדמו"ר המהר"ש]].

===פטירתו===

בימי [[חג השבועות]] בשנת [[תרל"ד]], ביקר הרב ר' יוסף בעיר [[ליובאוויטש]] אצל האדמו"ר מהר"ש. בעת פרידתו מהאדמו"ר אמר לו שנוסע הוא לביתו דרך [[קייב]], מפני שברצונו להתראות עם אמו. האדמו"ר מהר"ש בקש ממנו שיסע ישר לקרמנצ'וג ולא דרך קייב וחזר על בקשתו פעמים אחדות. גם כשהרב ר' יוסף כבר ישב בעגלה מוכן לנסיעה, יצא האדמו"ר החוצה ובקשו עוד הפעם שלא יסע דרך קייב. אך מצות כבוד אם שהייתה חשובה מאד בעיניו גברה על בקשת האדמו"ר ונסע דרך [[קייב]], וביום [[כ"ג תמוז]] [[תרל"ד]], בהיותו בקייב, נפטר באופן פתאומי בבית אחותו ומקום מנוחתו בעיר קייב.