עריכת הדף "יהודה לייב רסקין" (פסקה)

===מלחמת העולם השנייה===

ב[[מלחמת העולם השניה]], מיד עם התחלת הפצצות הגרמנים על [[לנינגרד]], החלה בריחה המונית מהעיר. ולכן העמידו השלטונות רכבות במידה מספקת. ימים ולילות עמדו אנשים בתור כדי לקבל כרטיסי נסיעה. יום שלישי, ג' ב[[אלול]] תש"א, היה היום האחרון בו ניתן היה לעזוב את לנינגרד. משפחת רסקין התייאשו מלהשיג כרטיסים. לפתע נכנס אחד השכנים ואמר לר' יעקב יוסף: "קיבלתי כרטיסים לרכבת ממקום עבודתי, אולם בני לוחם כעת בחזית לנינגרד ואינני רוצה לעוזבו, קח את הכרטיסים וסע". הילדים וההורים ארזו מעט מיטלטלין ומיהרו לתחנת הרכבת. מיד לאחר שהרכבת ובה משפחת רסקין חצתה את הגשר, הצליחו הגרמנים להפציצו ובכך ניתקו את לנינגרד מכל קשר עם העולם הגדול והמצור ("בלוקדה") על העיר הושלם. 

אחרי חמש-עשרה יממות של טלטולים ותלאות הגיעה הרכבת לאומסק שב[[סיביר]]. בימים כתיקונם נמשכת נסיעה כזו מספר יממות בלבד, אך בגין המלחמה ארכה הנסיעה זמן ארוך ביותר. בני משפחת רסקין הגיעו לאומסק לפני ראש השנה, ובה שהו למעלה משבועיים. מאומסק המשיכו בני המשפחה ברכבת לנובוסיבירסק ומשם המשיכו לנסוע ל[[אלמא אטא]].

====עם הרב לוי יצחק שניאורסאהן====
לאחר טלטולי דרך קשים, עצרה הרכבת ב[[אלמא אטא]] בירת רפובליקת קזחסטן, בה חשב ר' יעקב יוסף יהיה קל יותר למצוא דירה ומקור פרנסה. רק לאחר תלאות נוספות שנמשכו מספר שבועות, הצליחו לעזוב את תחנת הרכבת ולהכנס העירה. בתחילה התגוררו בבית ששימש כרפת ולאחר תקופה קצרה עברו לגור בדירה בעיר.

כעבור כשלוש שנים פגשו בעיר את רבי [[לוי יצחק שניאורסון]] אביו של [[הרבי]], שהגיע ממקום גלותו בצ'אילי שבקזחסטן. לר' יעקב יוסף ובניו, ובהם גם לייבל שהיה אז ילד, היה קשר עם רבי לוי יצחק, ואף זכו לשמשו{{הערה|ראה: [[יהדות הדממה]] בפרק הרב יעקב יוסף רסקין, [[תולדות לוי יצחק]] פרק מחלתו, [[תולדות חב"ד במרוקו (ספר)]] פרק תולדות השלוחים}}.

בתקופה הבאה, למד בישיבת [[תומכי תמימים סמרקנד]] משנת [[תש"ה]] עד שנת [[תש"ו]].
לאחר המלחמה יצאה משפחת רסקין מברית המועצות, ב[[יציאת רוסיה תש"ו|יציאה מרוסיה]] באמצעות דרכונים פולניים מזוייפים ולאחר נדודים הגיעו ל[[פוקינג]] שבגרמניה, שם למד בישיבת תומכי תמימים [[פוקינג]] משנת [[תש"ז]] עד [[תש"ט]].