עריכת הדף "דן" (פסקה)

==בתורת החסידות==
בתורת החסידות והקבלה מבואר שה[[משכן]] נעשה על ידי בצלאל ואהליאב שהן בחינות [[חסד]] ו[[גבורה]]{{הערה|זהר חלק ב' פקודי דרכ"ב סע"א ודרכ"ג סע"א.}}. בצלאל הוא "בצל [[א-ל]]" - בחינת חסד, ואהליאב הוא בחינת גבורות (שהוא למטה דן, בחינת "דָּן יָדִין"). והיינו לפי שצריך להיות "וְגַם אַתָּה תָּדִין אֶת בֵּיתִי וְגַם תִּשְׁמֹר אֶת חֲצֵרָי"{{הערה|זכריה ג, ז.}}. עניין תדין הוא ל[[נפש האלוקית]], והוא בדברים, אך ל[[נפש הבהמית]] לא מועילים הדיבורים וצריך להכותה בשבט. וככתוב "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ"{{הערה|דברים טז, יח.}}, שופטים הוא בחינת תדין שהיא לנפש האלוקית, ושוטרים הוא בחינת שבט - לנפש הבהמית{{הערה|[https://chabadlibrary.org/books/zz/oht/otb2/1/30/415a.htm אור התורה בבעלותך תטו].}}.

[[אדמו"ר המהר"ש]] מבאר מדוע ממשיל יעקב בברכותיו כמה מהשבטים לחיות טמאות, ודן נמשל לנחש ומהי המעלה בזה. ומבאר, ששורשן הרוחני של החיות והבהמות הטמאות גבוה ונעלה מאד, והא גופא הטעם שירדו ונפלו למטה מאד{{הערה|שלהיותו תחילה ערום מכל ככתוב ""והנחש היה ערום"{{הערה|בראשית ג' א'.}} לכן נתקלל שהיה ארור מכל, ועל ידי הבירור מתעלה לשרשו בתהו כמו קודם [[חטא עץ הדעת]].}}. ואין הכוונה בברכות יעקב (לדן) על הנחש הגשמי כמו שירד ונשפל למטה, אלא על שרשו ומקורו בקדושה. ולפי ערך מעלת דן בעבודתו כך דימה אותו יעקב. שבירר [[נחש הקדמוני|בחינת הנחש]], והתעלה להיות כמו שהוא בשרשו ב[[תוהו]] שלפני (למעלה מ) [[שבירת הכלים|השבירה]]. ועליתו זו רמוזה באותיות המילה "נחש" - אותיות חשן (בחינת [[חשן המשפט]]) שזהו ב[[תיקון]], ובערך זה יובן מעלתו בבחינת התהו. ומכיון שעבודתו בירור הנחש (שהוא הרע היותר גרוע) לכן היה מאסף לכל המחנות.{{הערה|[https://chabadlibrary.org/books/maharash/tsh/640a/1/4/29.htm תורת שמואל תר"ם ח"א ד"ה גור אריה].}}.

עוד מבואר{{הערה|[https://chabadlibrary.org/books/maharash/tsh/641/1/11/108.htm#_ftnref_1432 תורת שמואל תרמ"א ד"ה ראה קראתי בשם].}} שדן קשור עם שם [[אדנ"י]]{{הערה|ראה הגהות מהרח"ו לזהר בלק קצז, א.}} כי שם אדנ"י הוא א' דין{{הערה|ראה ע"ח שער רפ"ח ניצוצין שי"ח, פ"ה. סידור תפלת ר"ה רלו, ג. תו"ח בשלח ח"א רמד, א. וש"נ.}}. לעומת זאת יהודה קשור עם שם [[הוי']] כי כל ארבעת האותיות של שם הוי' נמצאים ביהודה. ולכן בצלאל ואהליאב בנו את המשכן שעל ידם נמשך נמשך שם הוי' בשם אדנ"י. ככתוב "ראו קרא הוי' בשם בצלאל", דהיינו שבצלאל קרא והמשיך שם הוי' בשם אדנ"י. אך יחד איתו צריך להיות אהליאב משבט דן כדי שיהיה "יראה את פני האדון הוי'" כמאמר רז"ל לראות בשתי עיניו בחינת יחוד ב' השגחות, ולכן היה צריכים גם אהליאב משבט דן שזהו [[דעת תחתון]], ואז יהיה שילוב שם אדנ"י בהוי' וכך  יומשך הגילוי במשכן ומקדש.

[[הרבי]] מבאר{{הערה|[https://drive.google.com/file/d/18DQsyK8uXzPiTOW81GKQxAmsPeTaJZoK/view?usp=drivesdk לקוטי שיחות חלק א', ויחי].}} את התוכן בעבודת ה' של מחנה דן (שחנה בצפון [[המשכן]]) "מאסף לכל המחנות". העבודה דשבט דן היא קבלת עול - "דונו דיני", שמתנהג בכל פרט כפי הוראת השולחן ערוך. שבט דן היה לו קבלת עול לקיים רצון העליון ולכן נסע באחרונה כדי להחזיר את האבידות של שאר בני ישראל. שאמרו חז"ל "איזהו שוטה זה המאבד מה שנותנים לו", והפירוש הפנימי בזה הוא שלכל אחד ישנו [[מ"ה]] - [[ביטול]], אך יכולים לאבד את בחינת מ"ה. ושבט דן, על ידי עבודתם בקבלת עול, מחזירים לבני ישראל את הביטול דמ"ה.