עריכת הדף "דבר מלכות בראשית" (פסקה)

==סיכום==
{{ציטוט-צף|עוד והוא העיקר: שיתוסף בהכרת כל העולם כולל אוה"ע, במעלתם ושבחם של ישראל – "בראשית בשביל ישראל", וכן – שארץ ישראל שייכת לעם ישראל, ועד – שלימות הגילוי בזה, בגאולה האמיתית והשלימה, כאשר נוסף לז' הארצות יהי' לנו גם את קיני קניזי וקדמוני}}
{{ציטוט-צף|ותיכף ומיד ממש, בשבת בראשית הי' תהא שנת נפלאות בה – גילוי נפלאות הקב"ה, עד לעיקר הנפלאות – "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות", בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו}}
*'''אות א:''' הרבי מביא את הפתגם של [[רבותינו נשיאינו]], ש'ההנהגה ד[[שבת בראשית]] נמשכת בכל השנה', ומחפש את המיוחדות של שבת בראשית: לכאורה, הראשית מתחילה כבר מתחילת חודש [[תשרי]], החל מ[[ראש השנה]], [[יום כיפור]] ו[[חג הסוכות]], מדוע דווקא ההנהגה בשבת בראשית נמשכת לכל השנה? הרבי מבאר, ששבת בראשית מסמלת את המעבר והיא ה[[ממוצע המחבר]] בין החודש הגדוש בחגים ובמועדים, להמשך השנה. ומשום שהיא השבת האחרונה של החודש, אז היא 'העליה והשלימות' של חודש תשרי וכמו כן, גם משום שהיא ההתחלה האמיתית של העבודה הרגילה, של השנה הבאה.
*'''אות ב' - ג':''' הרבי מביא את דברי [[חז"ל]] על המילה "בראשית": ש"בשביל התורה שנקראת ראשית דרכו ובשביל ישראל שנקראו ראשית תבואתו". שפירושם על המילה בראשית, לא באה לשלול את הפירוש הפשוט על המילה, אלא להוסיף שעל התורה ועם ישראל נקראים 'ראשית'. אך בפשטות שני הפירושים שונים מאוד: חז"ל מתייחסים לתורה וישראל, אך כלל לא לבריאת העולם. אלא שהרבי מבאר, שחז"ל מתכוונים, שבריאת העולם נועדה לתורה ולעם ישראל - שנקראים ראשית, לא מדובר רק שהם לגמרי למעלה מהבריאה, אלא איך שהם חלק מהבריאה, הם ראשיתה של הבריאה.
*'''אות ד' - ה':''' הרבי מוסיף, שהחידוש בכל הנאמר הוא שלא התורה ועם ישראל הם ה'ראשית', אלא במצב שהם נמצאים בתוך העולם הגשמי והחומרי - הם 'ראשית'. ומזה גם הקשר עם [[הרש"י הראשון]] על בראשית, שאומר שזה שהצורה התחילה עם "בראשית", הוא בשביל להראות שהארץ שלו ונתנה לבני ישראל. שהחידוש הוא לא שהתורה וישראל הם למעלה מהעולם, אלא אף כשנצמאים בעולם הגשמי והחומרי עם כל אומות העולם וטענותיהם.
*'''אות ו':''' לאור הנאמר מובן מעלתה המיוחדת של שבת בראשית: שני מעלותם של בני ישראל, הם גם בהבדל בין [[חודש תשרי]] לבין שאר החודשים: בחודש תשרי מגלה המעלה של בני ישראל שהם למעלה מהעולם, במיוחד בשמיני עצרת ובשמחת תורה שאז הם שמחים עם התורה ולמעלה מהענינים ווהטרדות הפוקדות אותם, אך לעומת זאת בשאר החודשים מודגש עניין העבודה בעולם עצמו. ובשבת בראשית, מצוין שני הענינים: גם מעלתה של התורה ועם ישראל שהם 'ראשית' - למעלה מהעולם, וגם המעלה השניה, שהם 'ראשית' של העולם.
*'''אות ז' -ח':''' הרבי מוסיף, שמשום שהעולם נברא בשביל ישראל והתורה, וזה מתגלה בעולם הזה, ולכן, שאף שבני ישראל שוהים בגלות, גם אז הם רואים איך שנשמתם היא 'ראשית', ופועלת בעולם הזה. הרבי מבאר שהציווים של 'דינא דמלכותא דינא', 'לא ימרדו באומות' וכיוצא בזה, הטעם להם זה לא משום שלבני שיראל יש פחד ויראה מהמלכות, אלא שהקב"ה קבע ורוצה בכך, ואין זה נוגע לעם ישראל כלל.
*'''אות ט' - י':''' הרבי מבהיר שלאור כל זאת, מובן עד כמה 'מושללת בתכלית' ההכרזה שהתפרסמה אז שעם ישראל צריכים להיכנע ללחץ של האומות בקשר לארץ משום שאסור להתגרות באומות, והצלת וקיומה של ארץ ישראל תלויה בחסדיהם של האומות חלילה. הרבי מסיים את השיחה בתקווה שהם יחזרו בדבריהם.