עריכת הדף "דברי כיבושין" (פסקה)

== חידוש המנהג ==

ב[[שמחת תורה]] [[תשל"ח]] עבר הרבי אירוע לב באמצע ההקפות, ולאחר מכן נותר בחדרו במשך למעלה מחודש עד שיצא אל קהל החסידים. בזמן זה נהג הרבי לדבר בפני הקהל באמצעות המיקרופון, כשהדברים נאמרו מחדרו והועברו לחסידים שישבו ב{{ה|זאל הגדול}} באמצעים אלקטרוניים.

גם אחרי שהרבי יצא אל הקהל, נמשך נוהג זה במשך כל ימי החורף של אותה שנה, והשיחות נאמרו ב[[מוצאי שבת]] (במקום כפי שהיה נהוג קודם לכן - בצהרי יום השבת).

בליל יום שלישי של תענית [[י' בטבת|עשרה בטבת]] של אותה שנה, נודע לחסידים כי ברצונו של הרבי לומר שיחה אחרי תפילת ערבית, ובמהלך השיחה עורר הרבי על חשיבות חידוש המנהג, וביקש מהחסידים לפעול בעניין ולדאוג שבקהילות השונות בארץ ובתפוצות ינצלו את הזמן אחרי [[תפילת מנחה]] לאמירת דברי התעוררות קצרים במשך מספר דקות, או לאמירת מזמור [[תהלים]] יחד:

{{ציטוט|תוכן=כדאי לעורר על המנהג הנזכר לעיל, שבמקומות שאפשר לפעול זאת, יאמרו אחרי [[מנחה]] (לכל הפחות כמה מילים) 'דברי כיבושין', או מזמור [[תהלים]] המתאים לעניינים אלו, ובמקומות שמצד טירחא דציבורא [או מצד ביטול מלאכה, וכיוצא בזה] אי אפשר לפעול זאת – על כל פנים יהרהרו ב[[מחשבה]] עניין של 'דברי כיבושין', ומאחר ש'רחמנא ליבא בעי' – ובפרט עניינים הקשורים בתשובה, ש'עיקר התשובה בלב', הרי מחשבה טובה, [[הקב"ה]] מצרפה למעשה|מקור=שיחת ליל צום עשרה בטבת תשל"ח (תרגום מאידית), [https://chabadpedia.co.il/images/2/20/%D7%9C%D7%99%D7%9C_%D7%A2%D7%A9%D7%A8%D7%94_%D7%91%D7%98%D7%91%D7%AA_%D7%AA%D7%A9%D7%9C%22%D7%97_-_%D7%9E%D7%95%D7%92%D7%94.pdf לקוטי שיחות חלק כ' ע' 352]{{הערה|וראה גם שיחה הבלתי-מוגהת - [[דברי משיח]] [[תשל"ח]] ח"ב ע' 175 ואילך.}}}}

הרבי קישר את המנהג של דברי '''כיבושין''' עם הפסוק{{הערה|הנאמר גם בעת אמירת [[תשליך]].}} "'''יכבוש''' עוונותינו ותשליך במצולות ים כל חטאותם", שהמהות של דברי הכיבושין היא לפעול אצל הקדוש ברוך הוא את הענין של 'יכבוש עוונותינו'{{הערה|1=[https://chabad.info/video/rebbe/dailyvideo/304889/ שיחת צום גדליה תשמ"ג] {{וידפו}}}}.

מאז, בכל תענית{{הערה|למעט תעניות אותם נוהג הרבי לבדו, כמו בה"ב וכד'.}} (גם תענית שעות{{הערה|[https://www.chabad.fm/144/5627.html דברי כיבושין בעקבות תענית שעות] {{חב"ד אף אם}}}} וכיו"ב) נוהג הרבי לומר שיחת 'דברי כיבושין', ולאחריה לחלק שטרות לצדקה לאנשים, נשים וטף.