עריכת הדף "בשר בהמה ועוף" (פסקה)

===אכילת בשר חולין אחרי הכניסה לארץ===
מאז הציווי של הקרבת הקרבנות נאסרה אכילת בשר [[חול|חולין]] שנשחט מחוץ למשכן בלא הקרבתו לשלמים{{הערה|[[פרשת אחרי מות]], יז, ג - ד.}}. אך אחרי [[הכניסה הראשונה לארץ|הכניסה לארץ]] הותרה אכילת בשר של חולין כאשר קיימת כוונה טהורה, כפי שאומרת התורה: "כִּי יַרְחִיב ה' אֱ-לֹהֶיךָ אֶת גְּבוּלְךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ... בְּכָל אַוַּת נַפְשְׁךָ תֹּאכַל בָּשָׂר{{הערה|דברים יב, כ.}}".

ב[[גמרא]]{{הערה|[[מסכת חולין]] טז, ב - יז, א.}} מובאת מחלוקת ה[[תנאים]] האם היה על [[בני ישראל]] בשהותם ב[[מדבר סיני]] איסור על בשר תאוה: לדעת [[רבי ישמעאל]] {{ציטוטון|לא בא הכתוב אלא להתיר להם בשר תאוה, שבתחלה נאסר להם בשר תאוה משנכנסו לארץ הותר להם בשר תאוה}}. את דעתו מביא [[רש"י]] בפירושו על הפסוק{{הערה|וכך כותב: {{ציטוטון|'''בְּכָל אַוַּת נַפְשְׁךָ וְגוֹמֵר''' – אֲבָל בַּמִּדְבָּר נֶאֱסַר לָהֶם בְּשַׂר חֻלִּין, אֶלָּא אִם כֵּן מַקְדִּישָׁהּ וּמַקְרִיבָהּ שְׁלָמִים ([[ספרי]] עה; [[חולין]] ט"ז ע"ב)}}. ראו גם בפסוקים יב - יד. וב[[אברבנאל]] לפסוק כ.}}.

לעומת זאת [[רבי עקיבא]] סובר שגם במדבר היה מותר להם בשר תאוה באכילה שלא ב[[שחיטה]], והאיסור היה רק על אכילת בשר שנשחט מחוץ למשכן. אלא שלפני כניסתם לארץ הותר להם הבשר, אך נוסף להם איסור אכילת בשר בלא [[שחיטה]]. לדעת רבי עקיבא הפסוק בא ללמד [[דרך ארץ]], {{ציטוטון|שֶׁלֹּא יִתְאַוֶּה אָדָם לֶאֱכֹל בָּשָׂר אֶלָּא מִתּוֹךְ רַחֲבַת יָדַיִם וְעֹשֶׁר}}{{הערה|רש"י על הפסוק, על פי דרשת [[רבי אלעזר בן עזריה]] ב[[חולין]] פד, א. לפי הסברו של [[רש"י]] בשיטתו של רבי עקיבא ([[חולין]] יז, א), הוא מפרש את הפסוק "בכל אות נפשך" כפי דרשת רבי אלעזר בן עזריה.}}. ה[[הלכה]] נפסקה כשיטת רבי עקיבא{{הערה|[[רמב"ם]] הלכות שחיטה פרק ד, יז - יח.}}, אך רש"י מביא את גם את ה[[דרש]]ה שלפי שיטה זו{{הערה|וכך כותב: {{ציטוטון|כִּי יַרְחִיב וְגוֹמֵר – לִמְּדָה תּוֹרָה דֶּרֶךְ אֶרֶץ, שֶׁלֹּא יִתְאַוֶּה אָדָם לֶאֱכֹל בָּשָׂר אֶלָּא מִתּוֹךְ רַחֲבַת יָדַיִם וְעֹשֶׁר (חולין פ"ד ע"א)}}.}}.

[[הרבי]] ב[[ליקוטי שיחות]]{{הערה|[https://drive.google.com/file/d/19e7qw75Dlpj4pzJqroPXbEQw_2Brl-Q4/view חלק ד' עמוד 1108 ואילך].}} מתווך את שתי השיטות{{הערה|הוכחת הרבי היא מכך שרש"י בפירושו לתורה מביא את שתי השיטות יחדיו. וראה ביאור נוסף, ב[[שיחה|שיחת]] שבת [[פרשת ראה]] [[תשל"ד]], [[שיחות קודש]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=4610&st=&pgnum=428&hilite= עמוד 408].}}, ומסביר שבמדבר בני ישראל היו מובדלים מ[[גשמיות]], ולכן לא היתה להם אכילה מגושמת, ואכלו רק את ה[[מן]] שהיה לחם מן השמיים ובשר קדוש מה[[קרבנות]], ושתו מ[[בארה של מרים]]. אבל בבואם ל[[ארץ ישראל]] הוטל עליהם [[עבודת הבירורים|לברר את הגשמיות]], ולצורך זה הותר להם לאכול בשר חולין לשם שמים, וכך לברר גם את ה[[תאוה]] הטבעית לאכילת בשר. הכח לזה נוסף להם כשעלו לארץ, "כי ירחיב ה' אלוקיך את גבולך", כלומר: הרחבה בכוחות רוחניים.

אבל לדעת רבי עקיבא גם בהיותם במדבר הותר להם בשר תאוה, כי גם אז יכלו לברר קצת את הבשר, אבל הסדר הרגיל היה באכילת המן. ולכן גם אם מישהו בחר לברר את הבשר לא היה צריך שחיטה, כי לא היתה זו האכילה הרגילה.

[[הרבי]] מסביר זאת ב[[עבודת השם]] (ראו פיסקה [[בשר בהמה#אכילת בשר בתורת החסידות|אכילת בשר בתורת החסידות]]): כדי [[בשר בהמה#אכילת בשר בתורת החסידות|לברר את הבשר]] היה על בני ישראל להיות בדרגה נעלית, שהבשר לא יוריד אותם. ולכן בהיות בדרגת [[מדבר (מקום)|מדבר]] לא יכלו לעשות זאת בבשר חולין, רק בבשר קדושה שאין חשש שיוריד אותם מדרגתם והבירור שלו קל יותר. אבל כאשר מתעלים לדרגת [[ארץ ישראל]] ניתן לברר גם בשר חולין{{הערה|שם=לד|ראו [[שיחה|שיחת]] שבת [[פרשת ראה]] [[תשל"ד]], [[שיחות קודש]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=4610&st=&pgnum=420 עמוד 400].}}.