עריכת הדף "בריש הורמנותא דמלכא" (פסקה)

==הביאור==

===בריש הורמנותא דמלכא===
המאמר מתאר את ראשית [[בריאת העולם]] על ידי [[הקב"ה]], החל מה[[רצון]] הפשוט שהתעורר ב[[עצמות]]ו יתברך לברוא עולם, רצונו של [[הקב"ה]] לברוא עולם, נמשל למלך שרוצה למלוך על עמו, אך רצון זה מגיע רק לאחר שהעם מחליטים להתבטל ולהכתיר את המלך, ועל ידי כך מתעורר במלך הרצון וההסכמה למלוך, וזהו גם הפעולה הפנימית בכל שנה ב[[ראש השנה]], עת אשר התהליך של בריאת העולם חוזר על עצמו. בכל שנה בליל ראש השנה, מסתלק רצונו של [[הקב"ה]] להוות ולהחיות את העולם, והעולם קיים רק מה"שאריות חיות" ([[קיסטא דחיותא]]) שנשאר בה, ולמחרת ב[[תקיעת שופר]] עם ישראל מעורר אצל [[הקב"ה]] את הרצון מחדש (למלוך) להוות ולהחיות את העולם.

אך בבריאת העולם כאשר עוד לא היה את ה"עם" (ישראל) שיעוררו ב[[הקב"ה]] את הרצון למלוך, ולברוא, הרצון התעורר והגיע על ידי ש[[הקב"ה]] ראה בעתיד את ה[[תענוג]] שיהיה לו ממעשי ה[[צדיקים]] וכמו שכתוב "במי נמלך, בנשמותיהם של צדיקים"{{הערה|בראשית רבה פ"ח, ז. רות רבא פ"ב א (ג)}} וזה מה שפעל בו את הרצון והתאווה לברוא כזה עולם ועל מצב זה נאמר ב[[תפילה]] "אדון עולם אשר מלך בטרם כל יצור נברא".

מהמילים "בריש הורמנותא" ולא סתם ב"הורמנותא" מדייקים שמודבר כאן, לא בתחילת ה"הורמנותא" [=רצון] אלא בדרגה שלמעלה מהרצון (בריש - לפני), דהיינו הרצון הקדום אצל הקב"ה, לברוא את העולם לא התחיל והתעורר בדרגת הרצון שבו כביכול, אלא ב[[עצמותו]] ממש, ומשם ירד לרצון{{הערה|ספר המאמרים [[תש"ג]] ד"ה אדון עולם אשר מלך}}. 

===גליף גליפו בטהירו עילאה===
'''גליף גליפו''' שחקק חקיקה, בבחינת [[טהירו עילאה]]. שחקיקה, היא ב[[אותיות (דבר ה')|אותיות]], שהוא בחינת ה[[כלים]] - המשכה.

שבעבודת הצדיקים בקביעות החל מ[[ראש השנה]], ממשיכים את בחינה זו. ואז נעשים [[מרכבה]] לה'{{הערה|על פי [[לקוטי תורה]] נד עמוד ד ד"ה כי חק}}.

===בוצינא דקורדניתא===