עריכת הדף "בקיעת הנהר" (פסקה)

==בחסידות==
על פי [[תורת החסידות]], עניינו הוא כשם ש[[קריעת ים סוף]] לשנים-עשר גזרים בפנימיות היוותה קריעת וביטול ה[[צמצום|צימצומים]] וההגבלות שיוצרת ספירת ה[[מלכות]] שב[[עולם האצילות]], שנמשלת ל[[דיבור]], שעניינו הוא צמצום, שהרי הדיבור מעלים ומסתיר על ה[[מידות]] וה[[מוחין]] שלפניו, כך ספירת המלכות מעלימה ומצמצמת את האור שנמשך מהספירות שלפניה. ועל ידי קריעת הים – [[עלמא דאתכסיא]], המלכות שבעולם האצילות האור והחיות שב[[עולם האצילות]] נמשך ל[[עולם הבריאה]], כהכנה ל[[מתן תורה]]{{הערה|ראה פסחים קי"ח א'}}, לחבר את [[י"ב השבטים]] שמקומם ב[[עולם הבריאה]] אל מקורם שב[[עולם האצילות]], שלא יהיה הפסק והפרד בין עולם האצילות לבריאה, שהרי כל עניינו של מתן תורה הוא חיבור העולמות העליונים עם התחתונים, וההמשכה מאלו לאלו.

כך יהיה גם [[לעתיד לבוא]]: היות ו[[תחיית המתים|יקומו לתחיה]] כל הצדיקים הגדולים שלמדו את כל התורה כולה, כמו [[משה רבינו]] ו[[האבות]], [[תורה חדשה מאתי תצא|התורה שילמד]] [[מלך המשיח]] תהיה בלתי ידועה, ועל כך אומרים שהלימוד שיהיה בימות המשיח יהיה טעמי המצוות האמיתיים כפי שהם על פי פנימיות התורה (שאין לה גבול ומידה){{הערה|כפי שאומר [[רש"י]] על הפסוק "יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ" ([[שיר השירים]] פרק א' פסוק ב') [[דיבור המתחיל]] "כי טובים": "{{מונחון|מובטחים|עם ישראל}} מאתו להופיע עוד עליהם לבאר להם סוד טעמיה ומסתר צפונותיה"}} שלא התגלו לנו{{הערה|"כי טעמי מצות לא נתגלו והם למעלה מהשכל וההבנה" – [[אגרת הקודש - סימן י"ט]]}}, ולכן כתוב על [[מלך המשיח]] שיהיה בדרגה נעלית יותר אף מ[[האבות]], [[משה רבינו]], ואף מ[[אדם הראשון]] לפני שחטא, שהרי יגלה את החכמה הזו שלא התגלתה אף להם.

בכדי שתתאפשר המשכה כזו של גילוי טעמי המצוות כפי שהם בעצם החכמה, צריך להיות "קריעת ה[[נהר]]" – קריעת ההגבלות של ה[[בינה]] – שעניינה הוא [[מחשבה]]{{הערה|שהיא למעלה מה[[מלכות]] – שהיא [[דיבור]]. הבינה נמשלת לנהר שהרי כמו שנהר תמיד זורם ותמיד מחובר למקורו – עצם החכמה, כך גם המחשבה מתקיימת תמיד, בשונה מהדיבור שהוא ים – יכול לעמוד במקום אחד}} המסתירה על עצם החכמה{{הערה|שהרי גם המחשבה כפי שהיא מתלבשת באותיות מעלימה ומסתירה על עצם החוכמה שנעלית מכך}} בכדי לאחד את העולמות (שכבר אוחדו מקריעת ים סוף עם המידות שבאצילות) עם ספירת ה[[חכמה]] שבעולם האצילות.
ועל ידי בקיעת הים מגיעים לשורש ה[[בינה]] שזה [[כתר]].

הלימוד לעתיד לבוא יהיה באופן של [[ראיה]], שמשמעותה היא השגה כוללת של כל הפרטים בבת אחת (ולא כמו [[שמיעה]] שפרטים רבים מרכיבים עניין שלם), כמו שכתוב "וראו כל עמי הארץ כי פי ה' דיבר - שהרי דיבור ה' אינו נפרד ממנו כדיבור אדם אלא מאוחד עמו ממש, וכזה יהיה הגילוי של התורה – "דבר ה'" – באופן שיראה ויורגש שכשם שהדיבור של ה' אינו נפרד ממנו, כך גם כל העולמות כולם – שיאוחדו על ידי ביטול ההסתרות של הבינה, כך שעצם החכמה יושפע ל"שבעה נחלים" – שבעת המידות{{הערה|ראה בכל זה לקוטי תורה ד"ה והניף (בפרשת צו). סידור עם דא"ח שביעי של פסח. ובכמה מקומות, כגון [https://drive.google.com/file/d/1v-okTiIK20gM8FHBiKT0Rnc_CJ_xvYOd/view ד"ה והמשכילים יזהירו תש"כ]}}.

בקיעת הנהר הוא עיקר החידוש של הגאולה, והחרים ה' את ים מצרים על דרך [[קריעת ים סוף]]{{הערה|ד"ה והחרים תשמ"ט, סה"מ מלוקט ג. ד"ה כימי צאתך תשי"ב, סה"מ מלוקט ה.}}.

הרבי לומד מזה שהיעוד על בקיעת הים: "והחרים הוי' לשון ים מצרים..."( בדוגמת קריאת ים סוף)והיעוד על בקיעת הנהר: ..."והניף ידו על הנהר בעים רוחו..." (שזה החידוש דלע"ל) הוא להורות, שמהעניין של קריאת ים סוף- יציאת מצרים, אפשר לבוא תיכף ומיד לגאולה האמיתית והשלימה, על ידי עשיית מצוות בכללות '''ובעיקר''' ע"י מעשים הקשורים לביאת המשיח{{הערה|והחרים תשמ"ט סעיף ב'}}.