עריכת הדף "ביטול תורה" (פסקה)

==גדר האיסור==
ב[[ספר התניא]] פרק ח' אומר אדמו"ר הזקן כי איסור ביטול תורה הוא לכל מי שמסוגל לעסוק ובשעה שמסוגל לעסוק בתורה, אך איסור [[דברים בטלים]] "ודברת בם" הוא איסור מיוחד, וההנאה מאיסור דברים בטלים כרוך בחיבוט הקבר. 

לא זאת בלבד, אלא שאפילו על דברים בטלים בהיתר כגון [[עם הארץ]] שאינו יכול ללמוד צריך לטהר נפשו מטומאה זו דקליפה זו על ידי גלגולה בכף הקלע{{הערה|אבל לדיבורים אסורים כמו [[ליצנות]] ולשון הרע וכיוצא בהם שהן משלש קליפות הטמאות לגמרי אין כף הקלע [לבדו] מועיל לטהר ולהעביר טומאתו מהנפש רק צריכה לירד לגיהנם}}. וכן מי שאפשר לו לעסוק בתורה ועוסק בדברים בטלים אין כף הקלע לבדו מועיל לנפשו למרקה ולזככה, רק עונשים חמורים שמענישים על ביטול תורה בפרטות מלבד עונש הכללי לכל ביטול מ"ע מחמת עצלות בגיהנם של שלג כמבואר במ"א. 

מוסיף אדמו"ר הזקן על כך, כי גם העוסק בחכמות אומות עובדי גלולים בכלל דברים בטלים יחשב לענין עון ביטול תורה, כמ"ש בהלכות תלמוד תורה. ובעבירה זאת יש טומאה מיוחדת, כי בדברים בטלים האדם רק [[לבושים|מלביש]] ומטמא את ה[[מידות (ספירות)|מדות]] מיסוד ה[[רוח (חלק הנפש)|רוח]] הקדוש שבנפשו האלהית בטומאת [[קליפת נוגה]] שבדברים בטלים הבאים מיסוד הרוח הרע שבקליפה זו בנפשו הבהמית כדלעיל, ולא בחינת [[חב"ד]] שבנפשו, מאחר שהם דברי שטות ובורות, שגם השוטים ועמי הארצות יכולים לדבר כן. מה שאין כן בחכמת האומות עובדי גלולים הוא מלביש ומטמא בחינת חב"ד [[נפש אלוקית|שבנפשו האלהית]] בטומאת קליפת נוגה שבחכמות אלו שנפלו שמה ב[[שבירת הכלים]] מבחינת [[אחוריים]] של [[חכמה]] דקדושה כידוע ליודעי חן, אלא א"כ עושה אותן קרדום לחתוך בהן דהיינו כדי להתפרנס מהן בריוח לעבוד ה' או שיודע להשתמש בהן לעבודת ה' או לתורתו וזהו טעמו של ה[[רמב"ם]] ורמב"ן ז"ל וסיעתן שעסקו בהן.

בספר התניא פרק א' קובע אדה"ז כי כל שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק אינו נקרא [[בינוני]], שהרי עליו דרשו רז"ל כי דבר ה' בזה וגו' הכרת תכרת וגו', ופשיטא דמקרי רשע טפי מעובר איסור דרבנן וא"כ ע"כ הבינוני אין בו אפי' עון ביטול תורה ומש"ה טעה רבה בעצמו לומר שהוא בינוני.
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:לימוד התורה]]