עריכת הדף "איסור הסתכלות בנשים" (פסקה)

==בתורת החסידות==
מבואר בחסידות{{הערה|קונטרס העבודה פרק ב'}} שבחוש הראיה נמצא ומתגלה תענוג האדם{{הערה|"ולכן אדם עיוור אינו מתענג בשום דבר}}" ולכן אדם הרואה ומסתכל בהסתכלות אסורה הראיה נחקקת בו ומורידה אותו מטה מטה ומביאה לידי רע בפועל. (ואפילו אדם [[עבודת השם|עובד ה']] שפעל בעצמו שאין לו שייכות לדברים רעים גם עליו פועלת הראיה איזו שהיא התפעלות אלא שמצד היותו עובד ה' הרי זה עובר ואינו נחקק בנפשו ומיד חוזר לעבודת ה'. אלא אם כן מדובר באדם שעל ידי עבודתו הרי הוא מופשט לגמרי מכל גשם (בשעת עבודתו{{הערה|ראה שם וראה [[תניא]] פרק י"ב שלכאורה דרגה הנ"ל הוא דרגת ה[[בינוני]] בשעת התפילה. אמנם ה[[צדיק]] הוא מופשט תמיד מכל ענין הגשם ואינו מתפעל כלל, למרות שהיו צדיקים גמורים ממש שעדין לא היו מסתכלים ככל בנשים אפילו צנועות וכידוע הדוגמה מאלישע הנביא וגם צדיקים בדורות האחרונים כגון רבי אהרן מבעלזא והבבא סאלי וכיוצא בהם.}}) שאז אין זה פועל בו שום התפעלות).

וגם אדם עובד ה' שאין לו שייכות לרע (ברגש וכיוצא בזה) שחש שיש לו משיכה להסתכל ואינו מרגיש "[[התפעלות]]" בשעת ההסתכלות כי אם מסתכל בקור רוח. משיכה זו נובעת מעומק הנפש ו[[מכחות הנעלמים]] שיכול שבכוחותיו הגלויים הרי הוא עובד ה' אמנם בכוחות הנעלמים הוא מקושר ומושקע ברע ולכן נמשך להסתכל. (וכשמקור המשיכה הוא מכוחות הנעלמים הרי זה בא בקור רוח לפי שהתענוג בראיה הוא מתענוג הנעלם שלא בא בהתגלות בהתפעלות) ובזה שמסתכל הוא מגלה את הרע שבו ולא יעבור בלי התגלות בפועל שיביאו לידי רע בפועל רחמנא ליצלן.

ועל כן מוכרח האדם בתחילה לעורר בעצמו [[יראת חטא]] ו[[קבלת עול]] לגדור את כל החושים שלו כלומר, שיחוש שאינו פתוח לראות כל מה שבא מול עיניו אלא החושים מוגדרים ואינם חופשיים. ובפרט את חוש הראיה שהוא השרש לכל דבר רע ועל ידי זה ינצל מבלבולי הרע ויפעל ישועות בנפשו על ידי עבודת ה'.

"וכל מי שחש לנפשו שלא להביאה לידי רע רחמנא ליצלן, יגדיר את עצמו בחוש הראיה. ואם הדבר קשה לו יתגבר על עצמו בכל תוקף ועוז '''וידע אשר ממש בנפשו הוא ואם לא יגדיר את עצמו בזה כל עבודתו כ[[אין ואפס]] נחשב ולא יפעול דבר בעבודתו ויגיעתו'''' ואדרבה ירד ר"ל מטה מטה.. וגם אם יהיה ניכר לא יחוש לשיחת בני אדם.. והכבדות בזה היא רק בעת הראשונה.. ובמשך הזמן יתרגל כך.."{{הערה|קונטרס העבודה פרק ב}}