עריכת הדף "אהל רח"ל" (פסקה)

==תוכן הספר==
===חלק א'===
בתחילת הספר מובאת סדרת מאמרים של חיים ליברמן בשם "כיצד חוקרים חסידות בישראל", בה מתאונן חיים ליברמן נגד חוקר החסידות גרשם שלום ותלמידיו; ע"פ שיטתו של ליברמן מי שצריך לחקור את ה[[חסידות]] הם החסידים בעצמם ולא יהודים שעזבו את שמירת התורה והמצוות.{{הערה|"שורת הדין מחייבת שבמקצוע זה יטפלו בעלי המקצוע המומחים לדבר, כלומר החסידים בעצמם" אהל רח"ל, א, עמ' 1}}, במאמריו מצביע ליברמן על ליקויים רבים במאמריהם של גרשום שלום ותלמידיו, וסותר את טענותיו של גרשם שלום שביניהן: הטענה שחלק מגדולי ישראל נחשדו בשבתאות, שהרב [[יעקב יוסף כץ]] זייף מדרש חז"ל ועוד{{הערה|אהל רח"ל, א', פרק א'}}. עיקר טענותיו של ליברמן הם כנגד סברותיו של הפרופסור גרשם שלום שלפיהם הספרים נזד הדמע ומשמרת קודש נכתבו נגד [[הבעל שם טוב]], ליברמן סתר את טענותיו של גרשם שלום, וטען שכל מטרתו היא רק לנסות לחדש חידושים גם אם הם אינם נכונים{{הערה|אהל רח"ל, שם, פרק ב' ג' וד'}}.

לאחר מכן מבאר ליברמן את איגרת [[אדמו"ר הזקן]] "וצדקה כנחל איתן", וטוען נגד ביאורו של הרב [[יצחק אביגדור אורנשטיין]] שלטענתו ביאר את האגרת באופן שגוי {{הערה|אהל רח"ל, א', "אגרת אדמו"ר הזקן וצדקה כנחל איתן"}}. בהמשך סותר ליברמן את טענתו של החוקר חיים דב פרידברג שספר "אגרות קודש" של [[רבי מנחם מנדל מוויטבסק]] הודפס בשנת [[תק"ס]] וטוען שהוא הודפס בשנת [[תק"ע]]{{הערה|אהל רח"ל, א', "ספר אגרות קודש"}}. בהמשך הספר מביא ליברמן את קורות רבנותו של רבי [[לוי יצחק מברדיטשוב]], מסביר את הסיבה להתיישבות רבי [[נחמן מברסלב]] ב[[אומן]], ואת יחס [[חב"ד]] לספרו של [[הרמח"ל]] ועוד{{הערה|אהל רחל, א', עמ' 54 - 74}}

חלק נרחב בספר עוסק בחקר בתי הדפוס העבריים וספרים רבים{{הערה|אהל רחל, א', 79 - 461}}, בחלק נוסף בספר עוסק ליברמן בחקר אישים, במהלך מאמרו מוכיח ליברמן את היותו של ר' ישעיה מגיה בבית הדפוס ב[[צפת]], אודות יחסו של בעל "חיי אדם" ל[[הגר"א]], זהותו של מחבר הספר "מילין דרבנן" (שע"פ ליברמן הוא רבי ישראל מזאמוטש), וכן מספר על כך שהמשכיל הירש צבי הורביץ התנצר באנגליה, ועוד{{הערה|אהל רחל, עמ' 461 - 511}}.

במאמר נוסף בספר, בשם "דמיונות וחוסר אחריות של ביגליוגרף", מאשים ליברמן את החוקר חיים דב פרידברג ברשלנות ובהוספת קטעים שגויים בספריו{{הערה|אהל רחל, עמ' 481}}.
===חלק ב'===
בחלק השני מופיעים ארבע מדורים: "בפרוזדור של החסידות", "עניינים ספרותיים-היסטוריים", "בשדה המחבר של יידיש" וכעשרה מאמרים שנשמטו מהכרך הראשון{{הערה|שם=הקדמה|מתוך הקדמה}}, בשונה מהחלק הראשון, חלק זה יצא בשפת ה[[אידיש]]. 
ליברמן נימק זאת בכך שרצה לחלוק כבוד לשפת האידיש שאותה הנחילו לנו אבותינו ושבה דיברו יהודים אלף שנים{{הערה|שם=הקדמה}}. בתחילת הספר מובאים המאמרים "לשאלת יחס החסידות ללשון היידיש" ו"בדיה ואמת בדבר בתי הדפוס החסידיים" שבו סותר ליברמן את הטענות לפיה השתמשו החסידים בשפת האידיש והקימו בתי דפוס משלהם כדי להפיץ את ה[[חסידות]]{{הערה|עמ' 1 ואילך}}. מאמר נוסף הוא מאמר המשך למאמר בחלק א' לגבי הסיבה שבגללה קבע רבי [[נחמן מברסלב]] את מקום מושבו ב[[אומן]]{{הערה|עמ' 310}}.

מאמר נוסף הוא מחקרו של ליברמן לגבי  הרב [[יחיאל מיכל עפשטיין]]{{הערה|עמ' 340}}, מאמרים נוספים הם לגבי זהות מחברי ספרים שונים{{הערה|עמ' 391 - 407}}.

===חלק ג'===
{{להשלים}}