עריכת הדף "נעליים" (פסקה)

== בחסידות ==
=== מהות הנעל ===
מבואר בחסידות המעלה של נעליים.

נעל – הוא לבוש לאדם (ולא עיקר האדם), ובזה גופא – הרי זה לבוש לחלק התחתון שבאדם, שנחלק בכללות לראש גוף ורגל, ובהתאם לכך ישנם לבושי הראש, לבושי הגוף ולבושי הרגל, ועד לנעל שהוא הלבוש לחלק הכי תחתון שברגל – העקב, והיינו, שבלבושים גופא הרי זה לבוש הכי תחתון, שהרי חשיבות הלבוש היא לפי ערך האבר שמלובש בו, כך, שהחשיבות של לבושי הראש אינה דומה לחשיבות של לבושי הרגל, ובפרט הלבוש של חלק התחתון שברגל.

ותפקידו של לבוש הנעל – להגן על החלק התחתון של הרגל, כי, בשעה שהאדם הולך על הארץ, הרי החלק התחתון שברגל בא במגע עם העפר והעצים והאבנים, כך, שיש צורך להגן עליו שלא יוזק מקוצים וברקנים או כיוצא בזה, וההגנה היא על ידי הנעל, שהוא לבוש גס ביותר [לא כמו לבוש הראש (או הגוף) שמוטב שיהיה לבוש דק (כי אם יהיה לבוש גס, זה יכול לבלבל את הראש שלא יוכל לפעול פעולתו כמו שצריך, אבל הנעליים כדי שיגן על הרגליים כמו שצריך צריכים להיות לבוש גס, שהוא מעור דוקא ("וכל שאינו של עור אינו נקרא מנעל", כפי שמצינו בהלכות יוהכ"פ)], ופועל במקום הכי תחתון ורחוק מהאדם{{הערה|שם=תשלג}}.

=== בעבודת האדם ===
ענינו ברוחניות ובעבודת האדם – שכאשר צריך לעבור מ[[עולם האצילות]] (עולם האחדות, ששם ישנו רק [[הקדוש ברוך הוא|הקב"ה]] ו[[תורה]] ו[[מצוות]]) למעמד ומצב של "משם יפרד", בעולמות [[בריאה יצירה עשיה|בי"ע]], ועד ל[[עולם העשייה הגשמי|עוה"ז]] התחתון, ששם הוא מקום ה[[יגיעה|עבודה]] בהתעסקות בעניני העולם באופן ש"כל מעשיך יהיו לשם שמים" ו"בכל דרכיך דעהו" – יש צורך בזהירות יתירה שעניני העולם לא יפעלו בו הגשמה. וענין זה נעשה על ידי לבוש הנעל.

ושלימות העבודה היא – כשמבררים את כל עניני העולם, כולל גם הנעל שהוא הלבוש היותר תחתון, שגם הוא יתעלה, כי, מזה שיש ליהודי תועלת ממנו, מוכח, שיש בו ניצוץ קדושה [ולא עוד אלא שזהו ניצוץ קדושה נעלה ביותר, כדמוכח מזה שיש בו כח להגן על האדם מדברים בלתי-רצויים, והרי סיבת הדבר בגשמיות היא בגלל שכן הוא גם ברוחניות], ולכן צריך להעלותו.

וזהו גם החידוש ד"מה יפו פעמייך בנעלים" שנאמר בנוגע לעולי רגלים:

הענין של עליה לרגל הוא – "יראה כל זכורך את פני האדון ה'", ו"כדרך שבא לֵראות כך בא לִרְאות", שהוא ענין של ראיית אלקות באופן ד"עין בעין יראו".

וההדגשה בזה היא על ענין הרגל – עלי' לרגל:

[[רגל]] – קשור עם ענין ההליכה, ועד שזהו תנאי בדין עליה לרגל, שהחיוב בזה הוא רק על מי שיכול להלך ברגליו, והיינו, שאינו עומד על עמדו, אלא מהלך.

וענין ההליכה שייך דוקא למטה בעוה"ז – שהרי דבר רוחני אינו תלוי בהגבלת המקום, ובמילא לא שייך בו ענין של הליכה [וע"ד מ"ש בשער היחוד והאמונה, שלא שייך לומר על חכמה רמה ועמוקה שאי אפשר למששה בידים מפני עומק המושג, לפי שחוש המישוש אינו מתייחס ונופל אלא על עשי' גשמית הנתפסת בידים]. ולכן יש צורך בנעלים – לבוש לרגל, כדי להגן עליו בעת הליכתו על הארץ, שלא יוזק.

והתכלית היא – לפעול עליה גם ברגל, ועד גם בלבוש הרגל:

כיון ש"כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא ברא דבר אחד לבטלה", יש לברר את כל עניני העולם ולהעלותם לדרגא נעלית יותר, ועד לתכלית שלימותם – כידוע ששלימות הדומם היא להתעלות בצומח, ושלימות הצומח להתעלות בחי, ושלימות החי להתעלות במדבר,

ושלימות המדבר – להתאחד עם הבורא, שענין זה נעשה אצל בנ"י ע"י התורה, שעל ידה נעשים חד עם קוב"ה.

וזהו ענין העלי' לרגל – שענין הראי' באלקות, שלכאורה שייך בעיקר לעין ("עין בעין יראו"), יחדור גם ברגל, ועד שיפעל עלי' גם בלבוש הרגל – בנעלים, שגם הם נכללים ומתעלים בעלי' לרגל, שזהו"ע ד"מה יפו פעמייך בנעלים".

וזהו גם מש"נ בגאולה העתידה לבוא "והדריך בנעלים" – שאפילו ה"נעלים" שהם הלבוש הכי תחתון, יתעלו יחד עם בנ"י כאשר "בנהר יעברו ברגל"{{הערה|שם=תשלג}}.

=== ההוראה מזה ===
יהודי יכול לחשוב שבשבילו מספיק שעניני הראש – שבו נמצא השכל והמחשבה כו' – יהיו כדבעי. ויתירה מזה: הוא מוכן לתקן גם את עניני הגוף. ואם ידרשו ממנו יותר – אזי יתקן וישלים גם את עניני הרגל, ועד לענינים הקשורים עם העקב שברגל; אבל מדוע צריך להיות להוט ("קאָכן זיך") בעבודה הקשורה עם הנעל?

בשלמא הענינים שנעשים דם ובשר כבשרו, צריך להעלות ולקחת עמו; אבל הנעל שתפקידה להגן מפני קוצים וברקנים – מה הצורך לקחתה עמו, ומה איכפת לו שהנעל תשאר עם הקוצים והברקנים, והוא ילך לקבל פני משיח צדקנו ללא נעלים?!

אך הענין הוא – שכל הענינים ששייכים ליהודי, אפילו ענינים הכי תחתונים, עד ללבוש הרגל שקשור עם קוצים וברקנים, צריך יהודי לקחת עמו לקבלת פני משיח צדקנו{{הערה|שם=תשלג}}.

=== סיפור קשור לנעליים ===

==== מנעלים בגן עדן ====
במוצאי [[שמחת תורה]] התפלאו ה[[מלאכים]] למצוא ב[[גן עדן|גן-עדן]] מנעלים, ואמרו להם, שזהו מהריקודים של [[בני ישראל]].

וצריך להבין: מהי ההדגשה בנוגע לענין המנעלים דוקא – דלכאורה שייך תוכן הסיפור גם אם היו מוצאים כובע, למשל, שגם אז יש מקום לשאול: איך מגיע כובע לגן-עדן?

אך הענין הוא – שכובע, שהוא לבוש הראש, יש לו שייכות עכ"פ לרוחניות, לפי שענינו להמשיך יראת שמים כו', ועד"ז בנוגע ללבושי הגוף, שיש להם שייכות לרוחניות; אבל לבושי הרגל, מנעלים, שכל ענינם הוא להגן מפני קוצים וברקנים כו', כך, שאינם שייכים לענינים רוחניים – אין להם שייכות לכאורה בג"ע, כיון שג"ע הוא מקום שאינו סובל רע, כמ"ש "לא יגורך רע", שלכן, לאחרי החטא לא הי' אדה"ר יכול להשאר בג"ע, ובמילא, גם ענינים שתפקידם להגן מפני הרע, אין מקומם בג"ע.

וזהו החידוש שמצאו בג"ע מנעלים – ששלימות העבודה היא לברר גם את הדברים הכי תחתונים כמו לבושי הרגל, שגם הם יתעלו לג"ע{{הערה|שם=תשלג}}.

==== מנעלים ששכחו ====
כש[[רבי שניאור זלמן מליאדי (אדמו"ר הזקן)|רבינו הזקן]] ברח מ[[נפוליון]] – בהתייחסו אליו בתור שונא ישראל – צוה לבני-ביתו שיקחו עמהם את כל חפצי הבית, ולא ישאירו שום דבר, שעל ידו תוכל להיות איזו אחיזה ושליטה לנפוליון, שהיה גם מכשף גדול, וכאשר העגלה של רבינו הזקן הגיעה לקצה העיר, נשרף הבית כולו. ואכן מיד כשנפוליון הגיע לעיר, צוה לחפש אם נשאר משהו מחפציו של רבינו הזקן.

ולאחרי שהשיירה של רבינו הזקן יצאה כבר מהעיר, נזכרו ששכחו בבית "פּאַנטאָפל", ושלח רבינו הזקן שליח שיחזור ויקחנו משם!

ויש לדייק בסיפור זה (שכיון שסופר ע"י כ"ק מו"ח אדמו"ר, בודאי שכל פרט הוא בדיוק) – דלכאורה מספיק לספר ששכחו חפץ מסויים בבית, ומה נוגע להדגיש שהי' זה "פּאַנטאָפל" דוקא?

והביאור בזה – שהחידוש הוא, שאפילו דבר שאינו שייך לא לראש ולא לגוף ואפילו לא לרגל עצמו, אלא רק לבוש להגן על החלק התחתון של הרגל, כך, שלכאורה איזו אחיזה תוכל להיות על ידו – הנה גם ענין כזה יש לו שייכות לרבינו הזקן, ולכן שלח לחזור ולקחתו{{הערה|שם=תשלג}}.