עריכת הדף "המתכות שבתורה" (פסקה)

==בתורת החסידות==
===קליפת נוגה===
עניינן של ארבע המתכות העיקריות (זהב, כסף, נחושת וברזל) הוא ארבעת הדרגות שבקליפת נוגה, שבירורן נעשה ע"י העלאת נפש הבהמית ע"י מצוות מעשיות וצדקה. ומסביר הרבי הצ"צ{{הערה|אוה"ת שמות חלק ה', תרומה עמ' א'תיג.}} על פי המדרש{{הערה|מדרש רבה תרומה ס"פ ל"ה קנ"ב ג'.}} על הפסוק וזאת התרומה{{הערה|שמות כה ג'.}}: "זהב זו בבל... כסף זו מדי... נחושת זו מקדון...". והביאור, הטעם שלבית המקדש נדרשו לתרום דוקא מתכות אלו כי ע"י שמשתמשים בהן לקדושה מבררים את קליפת נוגה. אלא שבביאור הקשר שלהן לקליפת נוגה נאמרו שני פירושים:

א. זהב וכסף הם הטוב שבנוגה ("הראש והחזה", הבחינות העליונות שבה שאותן אפשר להעלות לקדושה) ואילו נחושת וברזל הם הרע שבה: נחושת הרע '''שבנוגה''', וברזל הוא תכלית הרע – ג' קליפות הטמאות.

ב. לפירוש השני נחושת וברזל הן זכר ונקבה דקליפת נוגה. היינו, שתיהן בקליפת נוגה '''עצמה''', אלא ש"ברזל" היא בחינת ה"נוקבא" '''שלמטה''' מה"זכר" – שאותה אי אפשר לברר (ולכן לא נצטוו לתרום אותו לבית המקדש).

===המתכות כמשל===
'''א. טעות העולם'''. [[אדמו"ר הזקן]] מסביר ש"טעות העולם" (הטועה לחשוב שהעולם קיים באופן נצחי) נובעת מהנטייה להשוות את מעשה הבריאה לעיצוב המתכות, ובלשונו (ב[[שער היחוד והאמונה]]{{הערה|פרק ב'.}}):
 "כי כאשר יצא לצורף כלי שוב אין הכלי צריך לידי הצורף כי אף שידיו מסולקות הימנו והולך לו בשוק הכלי קיים בתבניתו וצלמו ממש כאשר יצא מידי הצורף כך מדמין הסכלים האלו מעשה שמים וארץ."

'''ב. אופנים בהשגת התורה'''{{הערה|לקוטי דיבורים ח"ד עמ' תשעו ואילך.}}. עניינם של כלי מתכת הוא '''שמכסים''' על מה שבתוכם (לעומת כלי זכוכית שנראה מדפנות הכלי). תורה היא השגה, וכל השגה היא לבוש המעלים (על האלוקות שבה) - שהרי אפשר ללמוד תורה ולהבין בלי להרגיש '''כלל''' שזו תורת ה'! ואם אמנם יש בהשגה זו כמה אופנים: '''זהב וכסף ונחושת וברזל''' – אבל כולם הם לבוש המעלים. והנה ודאי שיכולים לתקנם ע"י שמתיכים אותם באש (היינו, הביטול דבחינת ראיה באלוקות{{הערה|ליקוטי תורה שיה"ש ד"ה צאנה וראינה כא ב בסופו, תו"ח שמות אות לא ועוד.}}).

'''ג. בתי המקדש'''{{הערה|פרשת ויחי תשנ"ב.}}. מקדש ראשון נרמז ב'''זהב''' (ראשי תיבות "זה הנותן בריא") - שהייתה בו הקדושה בשלימות. הבית השני נרמז ב'''כסף''' (ר"ת "כשיש סכנת פחד") – כי חסרו בו חמישה דברים והיה חשש תמידי שיחרב כראשון. הגלות נרמזת ב'''נחושת''' (ר"ת "נתינת חולה שאמר תנו") - כנסת ישראל שבגלות (חולה) מבקשת על הגאולה (אומרת "תנו"). ובית השלישי שיהיה נצחי נרמז בחוזק ותוקף של ה'''ברזל'''.