עריכת הדף "קול" (פסקה)

====הביאור בחסידות====
חכמה ובינה נקראות אב ואם{{הערה|כידוע, ראה תניא פרק ג ובכ"ד.}} משום שהן "מולידות" את המידות{{הערה|התבוננות של אדם בעניין מסויים גורמת להתעוררות רגש כלפיו, אם טוב ועם הופכו.}}. והנה ידוע שעיקר המידות הן חמש בלבד{{הערה|ראה אריכות ההסבר בזה בדרושי ל"ג בעומר, שעיקר המידות הן חסד עד הוד. כי יסוד ומלכות הם רק הכוחות המגלים את המידות כלפי חוץ אבל אינן מידות בפני עצמן.}}, אך יחד עם יסוד ומלכות הן שבע.

והנה, בתורת הקבלה נאמר ש"בינה עד הוד אתפשטת"{{הערה|ע"ח שער כט פ"ח בשם הזוהר.}}, ויובן על פי משל מנפש האדם: מחד גיסא, כשאדם מתבונן בעמקות כיצד מישהו הטיב לו בהכרח מתעורר רגש חיובי כלפיו. אבל מאידך - אין שום הכרח שרגש זה יביא את האדם לדבר על זה או לעשות מעשה. היינו, ההתבוננות פועלת '''רק''' על הרגש ולא על כח המעשה. לעומת זאת "יסוד אבא ארוך"{{הערה|ע"ח שער הכללים פרק י' ובכ"ד.}}, היינו, בחינת החכמה (אבא) מגיעה ופועלת עד לכח המעשה. ויובן יותר על פי משל מראיה ושמיעה: כח השמיעה יכול לתפוס רק קול (שהוא הרוחניות שבגשמיות), ודוקא הראיה (שנעלית יותר מהשמיעה) יכולה לתפוס גם דברים גשמיים ממש.