עריכת הדף "נידה" (פסקה)

==בקבלה ובחסידות==
אמרו חז"ל{{הערה|עירובין ק, ב.}} שדם הנידה הוא אחד הקללות שנתקללה [[חוה]] כתוצאה מ[[חטא עץ הדעת]]. כלומר, דם זה מבטא את ה[[רע]] שנגרם בעולם כתוצאה מחטא זה, שהוא השורש לכל הרע שבעולם ממנו [[יניקת החיצונים|יונקים הקליפות]], ועליו אמרו חז"ל{{הערה|שבת קמו, א.}}: "כשבא [[נחש הקדמוני|נחש]] על חוה הטיל בה זוהמא". כמו כן אמרו חז"ל שההקפדה על הלכות נידה נמסרה לאישה כתיקון על חטא עץ הדעת שנגרם על ידה{{הערה|ירושלמי שבת פרק ב הלכה ו.}}.

רע זה שממנו יונקים החיצונים, מתבטא בדם הנידה: [[דם]] באופן כללי הוא חיות הנפש, אבל דם הנידה הוא הפסולת היוצאת ונדחית מן הגוף. שרשו העליון של דם זה ב[[ספירת המלכות]] של [[עולם האצילות]], שהיא החיות והנפש של כל הנבראים שלמטה. מהחיות של ספירת המלכות, שהיא חיות אלוקית, משתלשלת - כאשר המלכות יורדת ל[[עולם הבריאה]] - חיות שלילית היורדת לעניינים בלתי רצויים. חיות זו נרמזת בחמישה מראות הדמים הטמאים באישה{{הערה|נידה יט, א (במשנה).}}, שהם כנגד [[ה' גבורות]] של ספירת המלכות, שהן גבורות קשות ודינים ומהן יניקה לקליפות{{הערה|ביאורי הזוהר (צמח צדק) חלק ב, ע' תתקמב ואילך. [https://chabadlibrary.org/books/adhaz/maamarei/566b/37/687.htm מאמרי אדמו"ר הזקן תקס"ו חלק ב, ע' תרפז]. [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15905&st=&pgnum=212 מאמרי אדמו"ר האמצעי דברים ח"ג ע' תתקנד].}}.

פסולת הדם היא דוקא מהתגברות הגבורות, ולכן היא נמצאת אצל האישה - ספירת המלכות, שרוב [[בניין המלכות|בניינה]] מהגבורות; ולא אצל האיש - ז"א, שרוב בניינו מהחסדים{{הערה|מאמרי אדמו"ר הזקן שם.}}. זו גם הסיבה לכך שהפחד והחרדה גורמים ליציאת דם הנידה{{הערה|כמאמר חז"ל (מגילה טו, א. ועוד): "ותתחלחל המלכה . . שפירסה נדה".}}, כי הפחד הוא התגברות הגבורות שמ[[קו השמאל]]{{הערה|מאמרי אדמו"ר האמצעי שם.}}.

מצבה של המלכות כאשר היא יורדת לבריאה, ומשתלשלת ממנה פסולת וחיות לקליפות, מקביל למצבה של אישה נידה היוצא ממנה דם טמא; וכאשר המלכות עולה במקורה באצילות, ומתאחדת עם הספירות שלמעלה ממנה (ששת ה[[מידות (ספירות)|מידות]], [[זעיר אנפין]]), היא כאישה הנטהרת לבעלה. בגלל שינויים אלו בספירת המלכות, התאחדותה עם ספירות ז"א אינה תדירה אלא לפרקים, וזהו ההבדל בין [[יחוד זו"נ]] (התאחדות ז"א ומלכות) ל[[יחוד או"א]] (התאחדות החכמה והבינה) - שיחוד או"א הוא תמידי, ויחוד זו"נ הוא לעיתים. למרות שזהו חסרון ביחוד זו"נ, ישנה בכך גם מעלה, שכאשר היחוד מתחדש ישנה שמחה גדולה ביותר (וזהו השורש לשמחת חתן וכלה, שהיא יחוד זו"נ והיא גדולה ביותר; שלא כאהבת אח ואחות, שהיא יחוד או"א, שאין בה חידוש מיוחד){{הערה|מאמרי אדמו"ר האמצעי דרושי חתונה ח"א ע' קיז.}}.

בפרטיות, שינויים אלו בספירת המלכות נעשים מידי חודש בחודשו - שבחצי מהחודש היא רחוקה מז"א, ובחציו היא מתאחדת עימו. עניין זה ניכר ב[[לבנה]], שמקבילה לספירת המלכות, שבחצי מהחודש היא מתרחקת מהשמש ובחציו היא מתקרבת{{הערה|מהלך זה בלבנה נגרם כתוצאה מ[[מיעוט הלבנה]], ומתאים למבואר בתורת החסידות שמהירידה שבמיעוט הלבנה השתלשלה הירידה של חטא עץ הדעת, שהביאה את דם הנידה; ולעתיד לבוא כשיתוקנו הירידות כולן, תהיה הלבנה שלימה תמיד וגם הנידה תטהר.}}. וגם בנידה, שתקופת הווסת שלה שבה רואה דם היא בערך אחת לחודש, כך שבחצי מהחודש היא טמאה ובחציו טהורה. לכן ב[[ראש חודש]], שבו מתחדשת הלבנה, מביאים ב[[קרבן מוסף]] אחת עשרה בהמות, כנגד י"א הימים שבין נידה לנידה{{הערה|ראה לקוטי שיחות חלק י"ד עמוד 28 הערה 63, ובמקורות שצויינו שם.}}.

באופן כללי, שינויים אלו בספירת המלכות הם בזמן [[בית המקדש]] מול זמן ה[[גלות]], שנמשלה לימי טומאת הנידה וריחוקה מבעלה. בזמן הבית היתה ספירת המלכות מאוחדת עם ז"א, ואז היה העולם ב[[ביטול היש]] וניכר בנבראים שרשם האלוקי, ואילו בזמן הגלות מרוחקת המלכות מז"א, ונגרם הסתר בו לא נראה מקורו האלוקי של העולם, והקליפות יונקים{{הערה|שם=בהז}}.

===נידה וזבה===
בכללות, דם הנידה הוא הרע הנמשך לקליפות, כתוצאה מחטא עץ הדעת; אך בפרטיות, ישנו הבדל בין הדם בימי הנידה או ימי הזיבה:

הדם היוצא בימי הנידה, כלומר, בזמן הווסת הקבוע לפי טבעה - הוא הרע הקבוע בעולם כפי טבע האדם, וגם כאשר האדם עובד ומבטל אותו על ידי ביטולו, אחת לזמן מה הוא ניעור שוב ונדרשת מלחמה נוספת. וזו עבודת ה[[בינונים]] התמידית, להילחם עם הרע שבטבעם.

אמנם הדם היוצא בימי הזיבה, כלומר, בזמן שאיננו הטבע הרגיל - הוא כאשר האדם נמשך לרע גדול יותר מהסדר הרגיל בעולם, "עבירה גוררת עבירה", והרע אצלו בתוקף גדול יותר. במקרה כזה לא מספיקה עבודת הבינונים הרגילה, ונדרשת עבודה של טהרה בקצה ההפכי - שבעה ימים נקיים רצופים, כלומר, [[תשובה]] המקיפה את כל ענייני האדם מבלי הפסק קל למשך שבעה ימים (שכוללים את כל הזמן){{הערה|לקוטי שיחות חלק ז ע' 317-8. חלק יד עמוד 26 ואילך.}}.