עריכת הדף "כוס של ברכה" (פסקה)

==דיני הכוס==
עשרה דברים נאמרו{{הערה|ברכות נא, א. בהבא לקמן, ראה שולחן ערוך אדמו"ר הזקן סימן קפג, וש"נ. בכל מקום בפסקה זו שמוזכר מראה מקום ללא ציון לסימן, הכוונה היא לסימן זה.}} בכוס של ברכה: טעון הדחה ושטיפה, חי ומלא, עיטור ועיטוף, מקבלו בשתי ידיו ונותנו לימינו, ומגביהו טפח, ונותן עיניו בו. ויש אומרים אף משגרו במתנה דרך דורון וחשיבות לאנשי ביתו – זו אשתו, ואפילו לא אכלה עמהם, כדי להניח ברכה לביתו{{הערה|ראה גמ' ורש"י שם ד"ה במתנה וד"ה לאנשי (וראה גם ב"מ פז, א). טור ושולחן ערוך סי' קפג ס"ד. וראה מ"א ס"ק ח ממשמעות הגמ' שם ע"ב. וברבנו יונה שם ד"ה ומשגרו.}}, ומצוה מן המובחר שכל המסובים יטעמו{{הערה|שולחן ערוך אדמו"ר הזקן סי' קצ ס"ה.}}.

'''הדחה''' ו'''שטיפה''' – נקיון הכוס, להדיחה מבפנים ולשוטפה מבחוץ{{הערה|[[ברייתא]] בברכות שם ע"א. טור ושולחן ערוך סי' קפג ס"א.}}, כדי שיהא כוס של ברכה יפה מבית ומחוץ{{הערה|תוס' שם ד"ה שטיפה מבחוץ. והרב רבנו יונה שם. מרדכי שם רמז קפו. טור ושולחן ערוך שם.}}. ואם הוא נקי מבית ומבחוץ, ואין בו שיורי כוסות; דהיינו שיורי [[יין]] ששרה בו פת{{הערה|מ"א ס"ק א מרש"י ביצה כא, ב ד"ה שיורי.}} או שקנחו יפה במפה – דיו, כיון שהוא יפה מבית ומבחוץ{{הערה|מ"א שם. וראה גם לקמן סי' תעט ס"ב.}}.

'''חי''' – '''א.''' יש אומרים{{הערה|רי"ף ברכות (לח, א). רמב"ם הל' ברכות פ"ז הט"ו. שולחן ערוך שם ס"ב.}} שהכוונה היא: שאפילו שאם היין חזק צריך למזוג בו [[יין]] בכדי שיוכל לשתות אותו, מכל מקום, בתחילה צריך לתת מהיין כשהוא 'חי' לתוך הכוס, וכשמגיע לברכת הארץ יתן לתוכו מים, שהרי כל 'כוס של ברכה' מצוה מן המובחר שתהיה מזוגה{{הערה|ברכות נ, ב.}}, כדי שיהא ערב לשתותה. ולמה בברכת הארץ, להודיע שבח הארץ שיינותיה חזקים וצריכים מזיגה{{הערה|הרב רבנו יונה שם (לז, ב ד"ה חי). וטור ושולחן ערוך שם.}}; חיוב זה הוא גם בחוץ לארץ, בכדי להורות על שבחה של הארץ{{הערה|ב"י ד"ה ואהא.}}, אבל אם הוא בחו"ל (או אפילו בארץ), במקום שהיין לא חזק – אין צורך למוזגו{{הערה|טור ורמ"א. וכ"ה משמעות [[הרמב"ם]] שם.}}. ומקומות מועטים נוהגין למזוג כל [[יין]] על פי הקבלה{{הערה|ב"י ד"ה ומ"ש רבנו, על פי מדרש הנעלם רות (זוהר חדש ח"ב מז, ב). הובא במ"א ס"ק ב. וראה נתיבות עולם למהר"ל מפראג (נתיב העבודה פי"ח דף מ'). הובא באליה רבה ס"ק ב.}}. אמנם כיום, "סתם יינות שלנו אין חזקים ואין צריך מזיגה כלל"{{הערה|סי' תעב סי"ז.}}. '''ב.''' ויש מפרשים{{הערה|פירוש הב' ברש"י ברכות נא, ב ד"ה חי (ראה המתרגם שם). רבנו ירוחם נתיב טז ח"ז (קמח, ד). טור ורמ"א ס"ב. מ"א ס"ק ג.}}, 'חי' הוא מלשון 'טריות' ("פריש" באידיש). דהיינו, שיוציאנו מהחבית מיד סמוך לברכה. ובמדינות אלו שאין לנו [[יין]] הרבה בבתים, אין צריך אלא לשפכו מהקנקן שמחזיקין בו [[יין]] סמוך לברכה, ולא מהחבית (שאינה בבית){{הערה|רמ"א שם.}}. אלא אם כן הוא שולח מישהו לחנות לקנות ישירות מהחבית, שאז עדיף לשלוח סמוך לברכה, בשביל שיהיה חי מהחבית{{הערה|מגן אברהם שם.}}. '''ג.''' ויש מפרשים{{הערה|פירוש הג' בתוס' שם נ, ב ד"ה מודים, וב[[שבת]] עו, ב ד"ה כדי שימזגנו, ו[[בבא בתרא]] צז, ב ד"ה עד בשם גדולי נרבונא. הרב רבנו יונה שם ד"ה על כן. רא"ש שם פ"ז סל"ה. וטור בשם יש מפרשים. שולחן ערוך ס"ג.}}, 'חי' – שיהא הכוס שלם. ששבירת הכלים זו היא מיתתן{{הערה|[[בבא קמא]] נד, א.}}. ואפילו נשבר בסיס של מטה בכוס שיש לה רגל – פסול, אלא אם כן זוהי שעת הדחק{{הערה|מהרי"ל הל' סעודה. מ"א ס"ק ה.}}. '''למעשה''', טוב לחוש לכל הפירושים כשאפשר{{הערה|טור ולבוש ס"ב. אליה רבה ס"ק ה.}}.

'''מלא''' – כמשמעו, שהכוס תהיה מלאה על כל גדותיה. ומכל מקום, אם הוא חושש שמילוי רב יגרום לשפיכת וביזוי היין, ישאיר קצת ריק למעלה ואין לחוש, כיוון שעדיין שם 'מלא' עליו{{הערה|ט"ז סוף ס"ק ד. אליה רבה ס"ק ד. וראה ט"ז סי' קפב ס"ק ג.}}.

'''עיטור''' – הגמרא מציעה שני אופנים בהבנת הדבר: רב יהודה היה מעטרהו בתלמידים, דהיינו, שהיה מושיב את תלמידיו סביבותיו בשעת הברכה. ורב חסדא היה מעטרהו בכוסות, דהיינו, שהיה{{הערה|טור בשם ויש מפרשים. פירוש הרשב"ץ שם ד"ה בנטלי. שיטה מקובצת שם ד"ה רב חסדא.}} מניח כוסות יפים סביביו להדרו בהם. '''למעשה'''{{הערה|טור בשם התוס' (ראה ב"י ד"ה והתוס'). ורא"ש שם פ"ז סל"ה.}}, אנו אין לנו עיטור, כדברי רבי יוחנן בגמרא.

'''עיטוף''' – רב פפא היה מתעטף בטליתו, ורב אשי היה פורס סודרו על ראשו. גם בזה אמר רבי יוחנן שאין לנו עיטוף. ומכל מקום, '''נפסק''' שכל [[יראת שמים|ירא שמים]] לא יברך ב[[כיפה|מצנפת]], אלא צריך לשים כובע על ראשו{{הערה|שם=טא|ב"ח ד"ה רב אשי. מ"א ס"ק ה.}}. ויש מדקדקים שנוהגין להתעטף גם בבגד העליון{{הערה|שם=טא}}. ויש אומרים על פי ה[[קבלה]]: שאין עיטוף אלא ב[[ארץ ישראל]] מפני כבוד ה[[שכינה]]{{הערה|עטרת זקנים בשם ספר יש שכר (דיני בהמ"ז אות ד). מ"א שם בשם המקובלים.}}.

'''מקבלו בשתי ידיו''' – בכדי להראות את חביבות הכוס, שהוא חושק לקבלו בכל כחו{{הערה|ט"ז ס"ק ב.}}.

'''נותנו לימינו''' - כשמתחיל לברך צריך להחזיק את הכוס ביד ימין בלבד, ולא להמשיך להחזיק את הכוס בשתי ידיו, כדי שלא יהא נראה כמשאוי עליו. ויד ימין היא יותר חשובה לכבוד הכוס. ולא יסייע כלל ביד שמאל, אפילו לסמוך בה ימינו באופן שיד שמאל אינה נוגעת בכוס כלל{{הערה|טור. וכפי' ט"ז ס"ק ג. ומ"א ס"ק ו.}}. ויש מתירים{{הערה|שבלי הלקט סי' קנו. לפי' הב"י ד"ה ומ"ש אנן. רמ"א שם. לבוש שם.}} לתמוך את הימין בשמאל. ו'''למעשה''': יש להחמיר; אם לא לצורך, כגון במקרה שהכוס גדולה{{הערה|ט"ז ומ"א שם.}}. אם המברך הוא "איטר" (שמאלי), אוחז הכוס בימין שלו, שהוא שמאל כל אדם, שהרי היא חשובה אצלו{{הערה|שבלי הלקט שם (שלפנינו). הובא בב"י שם. שולחן ערוך ס"ה. מ"א ס"ק ט.}}.

אין ליטול את הכוס בכפפות, אלא יסירם קודם{{הערה|ברכות מהר"ם סוף סי' כג. מ"א ס"ק ו.}}.

יש מי שאומר{{הערה|של"ה שער האותיות אות ק ד"ה והכוס. הובא במ"א שם.}}, שעל פי [[הקבלה]] יש להעמיד את הכוס על בסיס כף היד, והאצבעות תהיינה זקופות סביב הכוס, ולא לאחוז באצבעותיו בכוס. ויש אומרים{{הערה|נגיד ומצוה עמ' צו. הובא בבאר היטב ס"ק ה. וראה שער המצות פר' עקב עמ' קו. אליה רבה ס"ק ז.}}, להעמיד על האצבעות ממש. מנהג חב"ד{{הערה|שם=סהמ|ספר המנהגים – חב"ד עמ' 28.}} הוא: לוקח את הכוס ביד ימין ומוסרה ליד שמאל, ומעמידו דרך הורדה מלמעלה למטה על כף ידו הימנית כשהיא כפופה קצת, כעין כלי קיבול, כשארבעת אצבעותיו מוגבהות והגודל מושכב מן הצד.

'''מגביהו מן הקרקע טפח''' – אם הוא יושב על גבי קרקע, ואם הוא מיסב בשולחן מגביהו מעל השולחן טפח{{הערה|רש"י שם ד"ה מן הקרקע. ירושלמי ברכות פ"ז ה"ה. טור ושולחן ערוך ס"ד.}}, כדי שיהא נראה לכל המסובין ויסתכלו בו{{הערה|טור. לבוש ס"ה.}}. מנהג חב"ד{{הערה|שם=סהמ}} הוא להגביה את הכוס למעלה משלשה טפחים מעל השולחן.

'''נותן עיניו בו''' – כדי שלא יסיח דעתו ממנו.

ממתי שהמברך אוחז את הכוס בידו לברך, אסור לו לשוח, אפילו שיחה קלה של ב' וג' תיבות משום היסח הדעת{{הערה|מימרא דר' אסי שם ורש"י ד"ה אין מסיחין. טור ושולחן ערוך ס"ו. מ"א סי' קסה ס"ק ד. תוס' שם בשם רש"י. [[רש"י]] על הרי"ף שם. שלטי הגבורים על המרדכי ברכות רמז קפג אות ז.}}. ויש אומרים{{הערה|משמעות התוס' שם ד"ה אין. הרב רבנו יונה שם (לח, א ד"ה אין) בשם רבני [[צרפת]] (ראה חדושי אנשי שם אות ג, והגהות הב"ח שם אות ו). וראה רא"ש שם פ"ז סל"ה. רבנו ירוחם נתיב טז ח"ז (קמח, ד).}}, שגם למסובין אסור להסיח את דעתם (בדיבור) משנטל המברך את הכוס בידו לברך. וטוב לחוש לדבריהם לכתחלה.