עריכת הדף "תרגום" (פסקה)

==התרגום במקרא, בהלכה ובאגדה==
{{ערך מורחב|ערך=[[תרגום אונקלוס]], [[שניים מקרא ואחד תרגום]]}}
עוד בתורה שבכתב עצמה, מופיעים מספר ביטויים המתורגמים לארמית, דוגמת "יגר שהדותא"{{הערה|בראשית, לא, מז.}}, 'ויחזו את האלוקים'{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/adhaz/toraor/17/78c.htm תורה אור משפטים עח, ג].}}, וכן הספרים דניאל ועזרא נכתבו בחלקם בשפה זאת.

גם בתפילה מצוי תרגום של קטעים ומילים שונות לארמית, כאשר הטעם לתרגום חלק מהקטעים הוא טכני, או בכדי שלא יבינו המלאכים{{הערה|דוגמת [[הא לחמא עניא]] בהגדה של פסח, אמירת ה[[קדיש]], [[ברית שמיה]] בפתיחת הארון, ועוד.}}, וחלקם הוא לתוספת הדגשה{{הערה|דוגמת 'אמת ו'''יציב'''' בברכות קריאת שמע ([https://chabadlibrary.org/books/adhaz/toraor/12/51a.htm תורה אור ויחי נא, א].}}.

כבר בדברי [[חז"ל]] אנו מוצאים שהתייחסו לקונפליקט שבין היצמדות לתרגום המילולי בלבד של הפסוק, לבין תרגום עניני המוסיף ומפרש: "הַמְתַרְגֵּם פָּסוּק כְּצוּרָתוֹ – בַּדַּאי, וְהַמּוֹסִיף – מְחָרֵף וּמְגַדֵּף"{{הערה|קידושין מט, א.}}.

בדומה לכך כתב הרמב"ם{{הערה|איגרות הרמב"ם, דפוס ליפסיה, עמוד כ"ז.}}: "אַזְכִּיר לְךָ כְּלָל אֶחָד, וְהוּא: שֶׁכָּל מִי שֶׁיִּרְצֶה לְהַעֲתִיק מִלָּשׁוֹן אֶל לָשׁוֹן וִיכַוֵּן לְתַרְגֵּם הַמִּלָּה הָאַחַת בְּמִלָּה אַחַת וְיִשְׁמֹר גַּם כֵּן סֵדֶר הַמַּאֲמָר וְסֵדֶר הַדְּבָרִים, יִטְרַח מְאֹד, וְתָבוֹא הַעְתָּקָתוֹ מְסֻפֶּקֶת וּמְשֻׁבֶּשֶׁת בְּיוֹתֵר, וְאֵין רָאוּי לַעֲשׂוֹת כֵּן. אֲבָל צָרִיךְ לַמַּעֲתִיק מִלָּשׁוֹן אֶל לָשׁוֹן שֶׁיָּבִין הָעִנְיָן תְּחִלָּה, וְאַחַר־כָּךְ יְסַפֵּר וִיפָרֵשׁ בְּמַה שֶּׁיּוּבַן מִמֶּנּוּ הָעִנְיָן הַהוֹוֶה בַּלָּשׁוֹן הַהִיא וִיבָאֵר הֵיטֵב; וְאִי אֶפְשָׁר לוֹ מִבִּלְתִּי שֶׁיַּקְדִּים וִיאַחֵר וִיסַפֵּר מִלָּה אַחַת בְּמִלּוֹת רַבּוֹת, אוֹ מִלּוֹת רַבּוֹת בְּמִלָּה אַחַת, וִיחַסֵּר תֵּבוֹת וְיוֹסִיף תֵּבוֹת, עַד שֶׁיְּסֻדַּר הָעִנְיָן וִיבֹאַר יָפֶה, וְיוּבַן הַלָּשׁוֹן לְפִי הַלָּשׁוֹן הַהִיא, אֲשֶׁר יַעֲתִיק אֵלֶיהָ".

על פי הלכה, ל[[סנהדרין]] מותר לקבל [[עדות]] רק מפי העדים עצמן, ואם אינם מבינים את שפתם, אינם יכולים לקבל עדות באמצעות תורגמן{{הערה|מכות ו, ב.}}.

בהלכה מופיעים כללים שונים בנוגע לאופן עבודתו של התורגמן: "אין הקורא רשאי לקרות לתורגמן יותר מפסוק אחד, ואין המתרגם רשאי לתרגם עד שיכלה הפסוק מפי הקורא; ואין הקורא רשאי לקרות פסוק אחר, עד שיכלה התרגום מפי המתרגם; ואין הקורא רשאי להגביה קולו יותר מהמתרגם, ולא המתרגם יותר מהקורא; ואין הקורא רשאי לסייע למתרגם"{{הערה|שולחן ערוך אורח חיים סימן קמה. ושם גם שאין כבוד לגדול שיתרגם על ידי קטן.}}.

(יש להבדיל בין תפקיד התורגמן שמתרגם דברי תורה ללשון שהעם מבין, לעומת תפקיד התורגמן כפי שהיה נהוג בימי התנאים והאמוראים שהיה זה אדם בעל קול חזק וערב שהיה משמיע בקול את ההלכות שלימד הרב{{הערה|דוגמת רבי חוצפיתן התורגמן, ראו ברכות כז ב.}}).

להלכה נפסק, שיש ללמוד מידי שבוע את הפרשה [[שנים מקרא ואחד תרגום]], והמנהג הנפוץ כיום שהתקבע להלכה הוא ללמוד זאת עם [[תרגום אונקלוס]]{{הערה|שולחן ערוך אורח חיים רפה.}}.

===בתורת החסידות===
בתורת החסידות מוסבר שהיחס בין המקרא והתרגום הוא היחס של [[פנים ואחור]], והוא השפלה וירידה של המקרא גם לקליפת נוגה, לברר אותה ולהעלות ולהכליל אותה בקדושה, וכן לזכך ולבב את נפש הבהמית{{הערה|1=[https://drive.google.com/file/d/1dbTEgqTjx8vE-OEpc7Z6Nx5ZdqB-s4t5/view ספר הליקוטים דא"ח צמח צדק אות ת' עמוד שכט (333)].}}.