עריכת הדף "תפיסת ידי אדם" (פסקה)

==מקור הפסול ומהותו==
אחד המקורות הראשונים לפסול תפיסת ידי אדם הוא ב[[תוספתא]] ב[[מסכת מקוואות]] שבה הברייתא מתייחסת לאדם שמטביל במקווה [[מגבת]], ותוך כדי הרמת המגבת זבו מתוכו שלושה לוגין מים למקווה, וקובעת שהדבר אירע אם לאחר שהגביה את המגבת לחלוטין ממימי המקווה ואין מגע בין המגבת למקווה, המים פסולים{{הערה|פ"ג דמקואות: הטביל בו את הסגוס וזבו ממנו שלשה לוגין למקוה כשר, עקרו מתוכו פסל. ורבי שמעון מתיר עד שיתכוין לתלוש....}}. 

בהמשך הברייתא מובא {{ציטוטון|וכן היה [[רבי יוסי]] אומר זילף בידיו וברגליו שלשת לוגין למקוה פסול, הוליכן עם הקרקע כשר}}. המשנה מתייחסת לאדם שהזרים ב[[יד|ידיו]] וב[[רגל|רגליו]] מים ישירות לבור המקווה, וקובעת שהמקווה פסול.

כך גם ב[[ספרא|תורת כהנים]] על פסוק אך מעין ובור מקוה מים, דרשו חז"ל "מה [[מעין]] בידי שמים, אף מקווה בידי שמים". כלומר כשם שנביעת מימי מעיין נוצר לחלוטין בכוח אלוקי, ולא בכוח אנושי, כך [[מים שאובים]], או אפילו מים שאינם שאובים רק שהגעתם לבור המקווה היתה על ידי אדם - פסול. 
===סייג לאיסור - המשכה===
{{ערך מורחב|המשכה}}
סייג לאיסור זה מובא בתורת כהנים, שפסול תפיסת ידי אדם הוא רק כשהמים הגיעו ישירות לבור המקווה על ידי האדם. את הדבר מוכיחים חז"ל מהפסוק {{הערה|ויקרא יא לו}} {{ציטוטון|אַךְ מַעְיָן וּבוֹר מִקְוֵה מַיִם יִהְיֶה טָהוֹר}}. מהמילה "בור" נלמד כי המקווה אינו אמור להיות דומה לחלוטין ל"מעיין" שכל הווייתו היא טבעית (בידי שמים), אלא ניתן לדמותו גם לבור שנחפר על ידי אדם. הגבול בין מעיין לבור מוגדר כאשר המים הצטברו יחדיו במקום מסויים מכוח האדם, אך השלבים האחרונים של זרימת המים לתוך הבור הייתה בצורה טבעית ולא ידנית, דבר הנקרא "המשכה על גבי קרקע" {{הערה|לשון הברייתא: אי מה מעין שאין בו תפיסת ידי אדם אף מקוה שאין בו תפיסת ידי אדם, יצא המניח כלים בראש הגג לנגבן ונתמלאו, ת"ל בור}}.