עריכת הדף "תומכי תמימים ראדום" (פסקה)

==הקמת הישיבה==
בראש הועד להקמת הישיבה עמד הת' [[מאיר הענדל]] יחד עם ר' [[יוסף גולדשטיין (פלטבוש)|יוסף גולדשטיין]]. מאיר הענדל היה תושב העיר שלמד עד פרוץ המלחמה בישיבת [[תומכי תמימים אטוואצק]]. בין חברי הוועד נמנו הר"ר שמואל מרגלית, הבחור איצ'ה גליקלער, והבחור קופל וייסמן - שלושתם תלמידי ישיבת 'חכמי לובלין'. 

חברי הוועד ניגשו מיד לפעולה והחלו בריכוז קבוצת בני ישיבות שמקום לימודם נסגר. אלה החלו ללמוד באחד מבתיו של הגביר ר' יחיאל בוים. תומך העיקרי הי' ר' לוי יצחק בוימלגרין הי"ד. בנו הרה"ח ר' מרדכי דוד ע"ה, שלמד לפני המלחמה באטוואצק, הי' תלמיד בישיבה עד שנשלח למחנות עבודה. כך בעצם נפתח סניף ישיבת 'תומכי תמימים' תחת הכיבוש הנאצי. 

ארבעת חברי הוועד לא הסתפקו בקיים, והחליטו למשוך לישיבה תלמידים רבים מכל החוגים. הם פרסמו על קיומה של הישיבה בראדום ובסביבותיה, ודאגו לסידור 'טעג' אצל בעלי בתים בעיר. התלמידים מצדם שמחו על המסגרת הלימודית החדשה והתמידו בלימודים, על אף המצב הנורא בו היו שרויים כלל תושבי העיר. רבים מהם נחשפו לראשונה לאורה של [[תורת החסידות]]. 
===מצב לימודי וכלכלי===
התמדתם ושקידתם של הבחורים המבוגרים התבטאה בכך שבמקום ללכת לבעלי הבתים לאכול את ארוחתם, הם שלחו את התלמידים הצעירים להביא בעבורם את האוכל, ובתמורה לימדום דף [[גמרא]]. 

הישיבה קיבלה משנה תנופה לאחר שארגון הג'וינט העולמי פתח מטבח מרכזי שפעל בצמוד לישיבה והגיש פעם ביום ארוחה חמה לתלמידי הישיבה. רמת הלימודים הטובה והארוחה המזינה שהייתה דבר עצום עבור צעירים רעבים בימי מלחמה, משכו תלמידים אל הישיבה. 

למרות החששות המוקדמים, הגרמנים ששלטו בראדום לא הפריעו לקיום הישיבה. קרה פעם שחיילים גרמנים הגיעו אל הישיבה וצילמו את התלמידים באחת הכיתות שוקדים בלימודם. 

מאה וחמישים התלמידים שלמדו בישיבה, התחלקו למחלקות וכיתות בהתאם לגילים והרמות. צוות הישיבה כלל את ארבעת חברי הוועד: הת' מאיר הנדל היה ר"מ בכיתה הגבוהה והשלושה הנוספים מסרו שיעורים בפני הצעירים יותר. בנוסף לכך דאגו להביא מאוטוואצק את ה[[משפיע]] הרב [[ברוך פרידמן]], ששימש כ[[משפיע]] ואף מסר שיעורי חסידות בפני כלל התלמידים. גם הרב [[בערל גרפינקל]] (קורניצער) (שכיהן כבוחן כללי באוטוואצק) הובא לראדום ושימש בה כמשגיח. השניים האחרונים הגיעו לישיבה בעקבות סגירתה של הישיבה ב[[אטוואצק]] בעקבות כיבוש הגרמנים. 

שמע הישיבה הפורחת - על אף הכיבוש הנאצי - הגיע אל [[אדמו"ר הריי"צ]]. את התייחסותו לכך ניתן למצוא באגרת שכתב אל הרב יוסף ווינברג: נהניתי מהבשורה טובה מהתלמיד הנעלה מר מאיר שי' הענדיל והשי"ת יעזור לו ולפועליו יחיו וכל העוזרים על ידו. יכתבו לו פרישת שלום וברכה לו ולכל התלמידים יחיו ולמופת יהיה לשאר אחיו שיעסקו בעבודה עם תלמידים טובים (אגרות הריי"צ חלק ו' עמוד סו).