עריכת הדף "שניאור זלמן שניאורסון (פריז)" (פסקה)

==תולדות חיים==
[[קובץ:Shneur-zalman-schneerson.jpg|שמאל|ממוזער|150px|צילום מצבתו ב[[בית העלמין על שם מונטיפיורי]], בסמיכות ל[[אוהל אדמו"ר הריי"צ]]]]
נולד בהומיל בשנת [[תרנ"ח]] לאביו הרב [[מנחם מענדל שניאורסון (נין אדמו"ר הצמח צדק)|מנחם מענדל שניאורסון]] שכיהן כרב ברעפקא, ולאימו מרת ליבע לאה{{הערה|נכדת רבי [[לוי יצחק מרדיצ'וב]].}}. מצד אביו, הוא דור רביעי ל[[אדמו"ר הצמח צדק]] בן אחר בן{{הערה|אביו הרב מנחם מענדל, היה בנו של רבי [[לוי יצחק שניאורסון (נכד הצמח צדק)|לוי יצחק]] בנו של רבי [[ברוך שלום (בן אדמו"ר הצמח צדק)|ברוך שלום]] בנו בכורו של [[אדמו"ר הצמח צדק]].}}.

למד בגימנסיה ועבר משם בשנת [[תרע"ד]] על מנת ללמוד בישיבת [[תומכי תמימים]] ב[[ליובאוויטש]]. התגורר מספר שנים ב[[פולטבה]] ושימש כגזבר [[ועד רבני רוחני]]. לאחר מכן עבר ל[[חרקוב]] והתגורר שם במשך חצי שנה. ב[[תרפ"ג]] שימש כ[[מזכיר]] זמני של [[הרבי הריי"צ]]. ב[[תרפ"ד]] עבר ל[[רוסטוב]] ומשם ל[[לנינגרד]] ומשם ל[[מוסקבה]].

לאחר שהרבי הריי"צ יצא את רוסיה, היה שולח דרכו כספי תמיכה ליהודי רוסיה. היה מתעסק בייסוד [[חדר]]ים ו[[מקוה|מקוואות]] ונאסר כמה פעמים בגין פעולות אלו.

שימש כ[[רב]] בלוקניע.

בשנת [[תרצ"ה]] קיבל היתר יציאה מרוסיה וכוונתו היתה להמשיך אל ארצות הברית, כעבור זמן עבר בהוראת [[הרבי הריי"צ]] קבע מושבו ב[[פריז]] שם התמנה כרב. עם פרוץ [[מלחמת העולם השנייה]] דאג להצלת אלפי ילדים באמצעות הסתרתם במנזרים ובבתי יתומים, כשבמקביל הוא דואג לשמור על יהדותם. בין אלו שנעזרו בפעולותיו הייתה גם קבוצה של [[תמימים]].

כאשר ניצל את כל אפשרויות ההסתרה במקומות מסתור, החליט לפתוח מחנה חשאי בפרבר 'עראני' הסמוך לפריז, שם התנהלה קבוצה נוספת של נערים שהייתה צריכה להתחבא לעיתים קרובות ביערות הסמוכים{{הערה|'''איש החינוך''' עמ' 47 ואילך.}}.

באותה תקופה ניהל ישיבה במחנה פליטים בסמוך ל[[מרסיי]] בה למדו תלמידים שחלקם היו פליטים מישיבת "עץ חיים" שהוקמה בכפר הבלגי "היידע". ביניהם היו האחים הרב [[חיים אריה זילברשטיין]] והרב [[שמואל מאיר זילברשטיין]], הרב [[חיים מנחם טייכטל]], הרב [[דוד משה ליברמן]], הרב [[אהרן מרדכי זילברשטרום]] והרב [[נחום אברהם יעקובוביץ]].

עם סיום המלחמה, דאג להוצאת הילדים מבתי המחסה והמנזרים ונלחם לצורך השבתם לחיק העם היהודי. במסגרת פעולות אלו אף דאג להעניק חינם זוג [[תפילין]] חדשות לכל נער יהודי שחפץ בכך.

על מנת לדאוג לחינוך יהודי כשר לנערים ששרדו את השואה, הקים רשת מוסדות עניפה, כשבניהולם סייעו התמימים הבוגרים שנמנו על חברי הקבוצה, הרב [[אהרן מרדכי זילברשטרום]] והרב [[חיים מנחם טייכטל]]. כאשר הגיע [[הרבי]] לביקור בפריז סר הרבי לביקור במוסדותיו ודיבר בפני הילדות שעה ארוכה כשמעיניו זולגות דמעות.

כאשר הרבנית [[חנה שניאורסון (אם אדמו"ר שליט"א)|חנה שניאורסון]] אמו של [[הרבי]] הצליחה לצאת את גבולות ברית המועצות במסגרת '[[יציאת רוסיה תש"ו|הבריחה הגדולה]]' ונתקעה בדרך לפריז עקב מחסור באשרת כניסה, ביקשו ממנו הרבי ו[[אדמו"ר הריי"צ]] להפעיל את קשריו ולהחלץ לעזרתה, ופעולותיו נשאו פרי. לכשהגיעה לפריז, השתכנה בביתו שם נשארה עד להגעתו של הרבי, ועם הגעתו של הרבי נערכה בביתו מסיבת קבלת פנים חגיגית.

גם לאחר סיום פעולותיו עם ילדי השואה, נותר לכהן כרב בפריז, ובשנת [[תש"כ]] היגר לניו יורק שם עמד בראשות ישיבת 'שבט יהודה'.

ב[[י"ח תמוז|ח"י תמוז]] [[תש"מ]] נפטר, וזכה שהרבי יצטרף למסע הלוויה. בתחילה, יצא הרבי מחדרו הקדוש וליווה את המיטה עד פינת [[רחוב קינגסטון]], ואז בצעד חריג פנה למזכירו הרב [[יהודה לייב גרונר]] וביקש להצטרף למסע הלוויה ולהמשיך ללוות את המיטה עד ל[[בית העלמין מונטיפיורי]] שם נטמן. בנוסף, הורה הרבי לדאוג שתלמידי המוסדות יצטרפו גם הם למסע הלוויה.