עריכת הדף "שמירת הלשון" (פסקה)

==מקור הביטוי==
מקור הביטוי הוא ב[[ספר יצירה]] (בקטע שנוהגים לומר גם בלימוד [[תיקון ליל שבועות]]{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/1200960010 אגרות קודש ח'רכז], "ולולא דמסתפינא הייתי מנהיג לומר כן בתיקון ליל שבועות".}}): "ג' ראיות טובות: עין בושת, עין טובה, ועין נאמנת. ג' רעות ללשון: דבור רע, והמלשין, והמדבר אחד בפה ואחד בלב. ג' טובות ללשון: שתיקה, ו'''שמירת הלשון''', ודבור אמת".

בשיחת [[אחרון של פסח]] תש"י הזכיר הרבי את המובא בספר יצירה ובמקומות נוספים בספרי פנימיות התורה, ששמירת הלשון קשורה גם עם [[שמירת הברית]]{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/1400090040 שיחת אחרון של פסח תש"י]. ספר יצירה פ"א מ"ג. ר"ח שער הקדושה פי"א. של"ה שער האותיות אות ש'. ועוד.}}.

בשנת [[תש"י]] כאשר הרב [[מנחם זאב גרינגלס]] החל לעסוק בהוצאה לאור של [[קובץ ליקוטי דינים]], כתב לו הרבי על כך שנחוץ לעורר גם בין אנ"ש על עניני שמירת הלשון, ועל כל פנים בקיצור{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/1200770264 אגרות קודש חלק ז' אגרת תרנז].}}.

ב[[ספר הזכרונות]] מובא סיפור נורא על זוג יהודים חשוכי ילדים שהיו אנשי חסד ובעלי צדקה, שעסקו בהכנסת אורחים הכנסת כלה סיוע ליולדות עניות אך בעקבות העובדה שהאשה נהגה להרבות בקללות, לאחר פטירתם השתכנו [[שדים|רוחות רעות]] בבית שהטיול אימה על כל תושבי האזור, ורק לאחר התערבותו של רבי [[יואל בעל שם]] הצליחו לגרש אותם משם{{הערה|פרק פ' ואילך.}}.