עריכת הדף "שמים" (פסקה)

==בחסידות==
על פי תורת הקבלה הכינוי שמים בפסוק רומז תמיד לבחינת [[זעיר אנפין]] שהיא בחינת המשפיע לעומת בחינת המקבל שהיא [[ספירת המלכות]] הנקראת בפסוק "ארץ".

כך למשל ידוע פירוש הקבלה על הפסוק "ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה"{{הערה|משלי ג יט}}, כי [[אבא יסד ברתא]], כלומר על ידי בחינת החכמה הנקראת אבא יסד הקב"ה את הארץ שהיא ספירת המלכות, ואילו בחינת השמים שהיא זעיר אנפין מיוסדת ומכוננת תמיד על ידי ספירת הבינה, וכידוע שהמוחין היורדים לזעיר אנפין באים על ידי ספירת הבינה הנקראת [[אמא]].

פירוש זה של הקבלה כי השמים הם משל לבחינת המשפיע דהיינו זעיר אנפין נרמז ב[[מסכת ברכות]]{{הערה|נט, ב}}: אמר רבי אבהו ואמרי לה במתניתא תנא מאימתי מברכין על הגשמים? משיצא חתן לקראת כלה". אנו למדים מכך שהשמים שמשם יורד הגשם הנרמז לשפע מכונים שמים והארץ מכונה כלה.

כינוי המילה שמים מוסבר בפרק השני של [[מסכת חגיגה]]{{הערה|יב א}}: במתניתא תנא אש ומים מלמד שהביאן הקדוש ברוך הוא וטרפן זה בזה ועשה מהן רקיע. בחסידות מוסבר כי אש מרמז על מידת הגבורה, המים מרמזים על מידת החסד, ואילו הזעיר אנפין כולל כידוע את כל ששת המידות.
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:טבע הבריאה]]