עריכת הדף "שמואל בן ציון רבינוביץ (חייקין)" (פסקה)

==תולדות חיים==
נולד ב[[ירושלים]] ב[[ט"ו אדר|ט"ו אדר שני]] [[תרנ"ח]] לאביו הרב [[הלל חייקין]], ולאמו מרת חיה שרה, ובשעת הברית נקרא שמו שמואל על שם [[אדמו"ר המהר"ש]].

בילדותו למד בתלמוד תורה עץ חיים, וכאשר נפל למשכב, הוסיפו לו את השם 'בן ציון' כסגולה לאריכות ימים.

בגיל 19 התייתם מאמו, בעיצומה של [[מלחמת העולם הראשונה]], בעוד אביו שוהה בחצר הרבי ברוסיה כחלק ממסעותיו כ[[שד"ר]] לטובת [[כולל חב"ד]], והוא עבר להתגורר בבית של הסבא והסבתא מצד האמא, הרב [[אלתר משה ליפא שיפמן]].

באותן שנים בעקבות החלפת שם המשפחה על ידי אביו{{הערה|במטרה להתחמק משירות בצבא הרוסי בזמן [[מלחמת העולם הראשונה]].}}, שינה גם הוא את שם משפחתו ל'רבינוביץ'.

בבחרותו למד בישיבת [[תורת אמת (ירושלים)|תורת אמת]] ונמנה על תלמידיו הקרובים של הרב [[צבי פסח פרנק]], ששימש כר"מ בישיבה באותן שנים, וכן למשפיע הרב [[זלמן הבלין]].

העובדה שבישיבה למדו תלמידים רבים שלא נמנו על משפחות חסידיות והגיעו ללמוד בישיבה רק בגלל שמה הטוב ורמת הלימודים הגבוהה, הפריעה לו ולידידו ר' [[יצחק ליפשיץ]], ויחד הם פעלו לקרב קבוצה איכותית מתוך תלמידים אלו ולקרבם לדרך החסידות, כשהכל נעשה בשיתוף עם המשפיע ר' [[אלתר שימחוביץ']] שהקדיש שעות ארוכות להתוועד ולהדריך בדרכי החסידות את בני החבורה, ששמע יצא בכל רחבי ירושלים וגרמה לקידוש שם ליובאוויטש.

ניחן בכושר הסברה ונהג להקפיד על חזרת מאמרי [[דא"ח]] בשבתות, והתמיד בכך גם בתקופת המלחמה כאשר היה סכנה לצאת מפתח הבית, כאשר את הקפדתו זו המשיכו גם צאצאיו.

בהגיעו לגיל חתונה נשא את רעייתו מרת מרים (מירל) בת ר' נחום ברגמן, נכדת הרב משה נחום ולנשטיין, רבה של ירושלים.

לאחר החתונה התגורר בשכונת בתי מחסה שבעיר העתיקה, הצטרף לסבו הרב ליברמן כשוחט במשחטה, ובכל יום כאשר חזר מעובדתו למד בחברותא עם ראש המקובלים בישיבת המקובלים הרב שמעון לידר, ובמשך השנים רכש בקיאות גדולה בספרי הקבלה.

שימש כבעל קורא קבוע במנין התפילה שב[[בית הכנסת צמח צדק (ירושלים)|בית הכנסת צמח צדק]], וכן היה [[מגיה סת"ם]] ששמו יצא לפניו כדקדקן בקי ומומחה.

במשך השנים מונה כמשגיח ראשי בבית המטבחים, ועמד בתוקף על משמר הכשרות כשלעיתים אף חירף נפשו מול הערבים שעבדו במפעל ומול בעלי אינטרסים שונים, כשעם זאת פעל בחכמה ובדרכי נועם כדי לפשר בין הצדדים החולקים דוגמת אנשי [[הרבנות הראשית]] ו[[העדה החרדית]] בכל הכשור לשחיטה המתבצעת בשטח בית המטבחיים.

היה מיודד עם העסקן במפורסם ר' מאיר ברלין ופעל באמצעותו לטובת תושבי הרובע היהודי, וכאשר הקים ארגון 'המזרחי' את רשת המוסדות 'מפעל התורה', הוצע לו לעמוד בראש המוסד ולנהל אותו, אך למרות הפיתוי הכלכלי והכח הציבורי שהיה ניתן לרכוש באמצעות תפקיד זה, הוא סירב כיון שטען שהדבר יפגע בחינוך ילדיו.

היה מראשוני המצטרפים ל[[חברת תהילים העולמית]] שייסד [[אדמו"ר הריי"צ]] ולקח על עצמו להעיר את משתתפי המניין לאמירת התהילים ולדאוג למחליף בעת הצורך, וכן ייסד את ההתוועדות השנתית שעל ידי כולל חב"ד בקשר לזה, בחג השבועות.

בעת [[ביקור הרבי הריי"צ בארץ הקודש (תרפ"ט)|ביקורו של הרבי הריי"צ בארץ הקודש]] התלווה לפמליית הרבי לאורך כל הביקור, כאשר כבר בעת קבלת הפנים שערכו לרבי בתחנת הרכבת בלוד, הביט בו הרבי בעיניו החודרות ואמר: "דאס איז א אמת'ע חסיד". הכסא המיוחד בו השתמש הרבי בביקור, שהוזמן במיוחד לכבוד הרבי על ידי הסבא הרב ליברמן, היה שמור לאורך כל השנים בסלון ביתו של ר' שמואל.

היה פעיל בעסקנות הכלל והיה שותף בהקמת ישיבת [[מדרש שמואל]], ופעולות רבות נוספות. עם זאת היה בורח מהכבוד, וכאשר הוצע לו תפקיד רב הכותל, סירב לקבל זאת על עצמו, והתפקיד ניתן לידידו הרב [[יצחק אביגדור אורנשטיין]]{{הערה|שנים רבות מאוחר יותר, מונה לתפקיד זה נכדו הקרוי על שמו, הרב [[שמואל בן ציון רבינוביץ']].}}.

באור ליום שני א' אלול לקה בשבץ מוחי והוא הובהל לבית הרפואה שערי צדק, ומספר ימים לאחר מכן נפטר ביום שישי [[ה' אלול]] [[תש"י]] בגיל 52 בלבד.

כמנהג אנשי ירושלים, הלוייתו התקיימה עוד באותו יום על מנת שלא להלין את המת, והוא נטמן באופן זמני בשייח-באדר, על תנאי שיוכלו להעביר אותו לאחר מכן להר הזיתים, ולאחר [[מלחמת ששת הימים]] העבירו בני המשפחה את קברו ל[[חלקת חב"ד בבית העלמין בהר הזיתים]] בסמיכות להוריו ובני משפחתו.