עריכת הדף "שלום שכנא פרידמן" (פסקה)

==תולדות חיים==
נולד ב[[אודסה]] ב[[י"ז אדר]] [[תרצ"א]] לאביו ר' [[בערל סלבודיאנסקי]] ולאמו מרת מלכה, בתו של הרב [[זוסיא פרידמן]] רב העיר.

כילד, למד בחיידר המחתרתי שהפעיל סבו, עד תחילת שנת [[תש"ב]], כאשר הנאצים התקרבו לעיר ואביו נמלט עם המשפחתו לעומק רוסיה והם קבעו את מגוריהם בסיביר, שם פירנס אביו את המשפחה מעבודתו כשען.

בהיותו כבן עשר, התייתם מאביו בז'יזאק, ובגיל 12 בלבד נשלח על ידי אמו במסירות נפש לישיבה ב[[סמרקנד]] שם השתכן בבית דוד ר' מרדכי (מוטל) שטרנברג, ונכנס בשנת [[תש"ד]] ללמוד בישיבה החב"דית.

לאחר פטירת אביו, בשל נסיבות ואילוצים שונים חזרה אמו לשם הנעורים של משפחתה, ומאז דבק בה ובילדיה השם פרידמן.

לאחר המלחמה הגיעה אמו לסמרקנד, והם המשיכו יחד במסע הבריחה שלהם מפולין כשהם מצטרפים לאלפי החסידים שניצלו את חלון ההזדמנויות והבריחו את הגבול הרוסי באמצעות דרכונים מזוייפים במבצע שנודע לימים בשם [[יציאת רוסיה תש"ו]], והוא נכנס ללמוד בישיבה במחנה העקורים בפוקינג שבגרמניה יחד עם בני דודיו [[ישראל פרידמן]] ו[[מאיר פרידמן]], ומשם המשיך בגפו עם ר' [[ניסן נמנוב]] ל[[תומכי תמימים ברינואה]], וכעבור מספר שנים עלה בשנת [[תש"ט]] בעקבות משפחתו לארץ ישראל ונכנס ללמוד בישיבת [[אחי תמימים תל אביב]].

בהגיעו לגיל נישואין, התחתן בתחילת החורף של שנת תשי"ט עם רעייתו מרת רבקה בת ר' יעקב צבי סאפרין, מחסידי שטפנש מהעיר יאס שברומניה.

לאחר החתונה, קבעו את מגוריהם בשיכון אגודת ישראל בבני ברק.

לפרנסתו, עבד במשך תקופה כסולל כבישים, ובהמשך כמלטש יהלומים, ולבסוף עבד ארבעים שנה בחלוקת דואר. כאשר הבחין במהלך החלוקה במכתב שהגיע מהרבי, היה מקפיד לעלות ולדפוק בדלת הבית ולהגיש את המכתב לנמען באופן אישי, כיון שראה פחיתות כבוד בהשארת מכתב של הרבי בתיבת דואר ככל שאר המכתבים.

ניצל את עבודתו לעיסוק במבצעי הרבי ולהפצת יהדות, והמשיך בכך אף לאחר פרישתו ל[[גמלאות]].

שימש כשלושים וחמש שנה כבעל קורא בבית כנסת ב[[רמת גן]] מרחק הליכה רב מביתו, והיה מתוועד ומוסר רעיונות משיחות הרבי בפני המתפללים, ולאחר מכן חוזר לבית הכנסת חב"ד ברחוב רש"י בבני ברק על מנת להשתתף בעצמו בהתוועדויות חסידיות.

בשנותיו האחרונות חלה במחלה הידועה ולא ויתר על סדר יומו החסידי ועל מנהגיו החסידיים גם כאשר הטיפולים כילו את כוחותיו.

נפטר ב[[ט"ו מנחם אב]] [[תשע"ב]], ובשעת יציאת נשמתו קרא בכוחותיו האחרונים: "משיח! משיח!".