עריכת הדף "שבתי כהן" (פסקה)

==תולדות חיים==
רבי שבתי{{הערה|השם נכתב '''שבתי''' ולא שבתאי}} נולד בעיירה אמסטיביו ב[[פולין]], שם שימש אביו, רבי מאיר הכהן, ברבנות. למד בקז'ימייז' בישיבה של רבי יהושע העשיל בעל "מגיני שלמה", ידידו ושותף לימודים של אביו. כן למד בישיבה של [[רבי נתן נטע שפירא]] בעל "מגלה עמוקות". רוב ימיו חי ב[[ליטא]]. אביו רבי מאיר היה תלמיד חכם ידוע, ורבי שבתי למד תורה אצלו ואצל גדולי תורה נוספים (כדוגמת רבי העשיל), וכבר בילדותו נודע כעילוי מופלג, נישא לינטה-לאה, בתו של שמעון וולף, אחד מעשירי וילנה שהיה נכדו של [[הרמ"א]], וישב ב[[וילנה]] כשהוא סמוך על שולחן חותנו.

כבר בצעירותו נחשב לאחד מגדולי ה[[פוסק]]ים. בשנת תי"א מונה לחבר בית הדין של וילנא (אצל [[רבי משה לימא]] בעל החלקת מחוקק), על מקום [[רבי הלל בן נפתלי הירץ]] ה"בית הלל". בתקופת ה[[גזירות ת"ח ות"ט]] שהחלה בעת המלחמה בין פולין לרוסיה, בעת כיבוש ווילנא בידי הקוזאקים בשנת תט"ו גלה מווילנא ונדד ממקום למקום, עד שהגיע לעיר הלישוי שב[[צ'כיה]], שם נתקבל לרב, אך נפטר לאחר זמן קצר.

על מידת התעמקותו בלימוד התורה, עד כדי ניתוק מוחלט מסביבתו מבלי שידע ויחוש את המתרחש, יש ללמוד מהסיפור הבא: אירע פעם שעלה על גג הבית כדי ללמוד בהתבודדות, תוך כדי התעמקו במחשבותיו החל להתהלך על פני הגג, ובשכחו היכן הוא נמצא החל לפסוע מגג אחד למשנהו בדלגו בדרך נס על המרווחים שבין הבתים. אנשים החלו להתאסף למטה מתוך השתאות על הפלא ומתוך חרדה שלא יקרה משהו, חלילה, לגאון, ואילו הש"ך לא ידע מכל זה{{הערה|ספר הזכרונות פרק מ.}}.

על גאונותו הרבה יש ללמוד מכך שכאשר היו רוצים לשבח מאן דהו היו משווים אותו לש"ך, וכפי שמספרים שאדמו"ר הזקן התבטא על אחד החסידים ש"יש לו ראש של הש"ך"{{הערה|בס' ישראל נח הגדול עמ' 265 על החסיד ר' [[זלמן זעזמער]], ובס' כתר מלכות אות יא על החסיד ר' [[זלמן קורניצער]].}}. וכן אמרו חסידים הראשונים שכל חסיד הפסיד משהו בהתקרבותו לחסידות, ולדוגמא ר' [[אייזיק מהומיל]] לולי היה חסיד בודאי היה גאון כמו הש"ך{{הערה|ליקוטי ספורים מדור חסידים אות יג בשם ר' [[משה ווילנקער]], ובשמועות וסיפורים ח"א עמ' 260 בשם ר' [[שמואל מונקעס]].}}. 

על קדושתו יש ללמוד מדברי [[הרבי]] בשם [[אדמו"ר הזקן]] שעד הש"ך וה[[ט"ז]] כל הספרים נכתבו ב[[רוח הקודש]] ומאז זה נפסק{{הערה|[[היום יום]] [[ו' שבט]]}}.

כמו כן יש ללמוד זאת מכך שכאשר בנו ר' משה חלה פעם באופן אנוש, ולמרות תפילת אביו מצבו הלך והחמיר עד שהגיע לשערי מוות, עמד הש"ך והצהיר כי הוא מעביר לבנו את הזכות של כל חידושי התורה שלו של אותו יום, ומיד החל מצבו של החולה להשתפר{{הערה|ספר הזכרונות שם.}}.