עריכת הדף "רל"א שערים" (פסקה)

==משמעות==
ה"רל"א שערים" הם מאתים שלושים ואחד (231) צירופים שונים של [[אותיות ה-אל"ף בי"ת]] ב[[לשון הקודש]] הנמנים ב[[ספר יצירה]] ומהווים למעשה את ראשית המשמעות בלשון הקודש.

ב-א"ב ישנם 22 אותיות, כך שאם נחשב את מספר הצירופים האפשריים ל-22 אותיות באורך 2 תווים וללא חזרה (2÷22×21) נגיע ל-231 (ב[[גימטריא]] רל"א) צירופים ב-"פנים" ו-231 ב"אחור"{{הערה|הסבר מפורט יותר לדרך החישוב הנזכרת למעלה: כל אות מ22 האותיות יכולה להצטרף עם כל שאר האותיות. בשל כך החישוב הוא: 22X21, אך לאחר ההכפלה נדרש להוריד חצי מהכמות, מחמת שבחישוב הנ"ל כל צירוף מופיע פעמיים. לדוג': צירוף א-ת מופיע גם כצירוף של הא' עם הת' וגם של הת' עם הא'. לכן לאחר שמכפילים את האותיות ב21 - מורידים חצי מן הסכום ומתקבל המספר 231. כמובן שבצירוף ה"אחור" החישוב פועל באותה הצורה.}} ("צירוף" פירושו החלפת אות מה-א"ב באחת מהאותיות שלאחריה: לאות א', הראשונה שב-כ"ב האותיות, ישנם כ"א צירופים. לאות ב' שאחריה ישנם כ' צירופים, וכן הלאה עד לאות ש' שיש לה צירוף אחד, וכך מגיעים לסכום של רל"א.)

הסדר של "רל"א שערים" ב"פנים" הינו בסדר הבא:
*באות אל"ף (כ-כ"א צירופים): א"ב, א"ג, א"ד, וכן הלאה...
*באות בי"ת (כ- כ' צירופים): ב"ג, ב"ד, ב"ה וכן הלאה...
בעוד הסדר ב"רל"א שערים, "באחור" הוא:
*באות אל"ף: ב"א, ג"א, ד"א, וכן הלאה...
*באות בי"ת: ג"ב, ד"ב, ה"ב וכן הלאה...

משמעותם של צירופי אותיות אלו הם האותיות '''העיקריות''' או ("אותיות היסוד") '''בשורש''' (ו'''לא''' האותיות הראשונות במילה כפי שניתן לטעות.) למשל ה"שער" של המילים "פדיה" או "פדיון" אינו פ"ה או פ"נ אלא '''פ'''"'''ד''' (מה'''פ'''.'''ד'''.ה). דוגמא נוספת להופעתם של רל"א שערים פנים ואחור: שער '''ל'''"'''מ''' ב"פנים" במילה '''ל'''ח"'''ם'''. ושער '''מ'''"'''ל''' ב"אחור" במילה '''מ'''ז"'''ל'''.

ב[[ספר יצירה]] מתואר בנוסף כי ע"י 462 (ב[[גימטריא]] נתי"ב, 462=231X2.) צירופים אלו ב'פנים' ו'אחור' מתהווית [[בריאת העולם]].

=== פירוש השימוש במילה "שער" ===
אחת הסיבות לקריאת 462 צירופים אלו בשם "שערים" הינה משום שצירופם של אותיות אלו מהווה למעשה כעין 'שער' כניסה מאותה התיבה לעוד תיבות רבות ב[[לשון הקודש]] השייכות לאותו השער כלומר- הימצאותם של מספר מילים באותו ה"שער" מצביעה בנוסף גם על קשר מסוים ביניהם. היות ו'[[לשון הקודש]]' הינה למעשה השפה בה השתמש הקב"ה לברוא את העולם, הינה שפה מכוונת ומדוייקת ביותר, ואף מבואר בחסידות (ב[[ספר התניא]], [[שער היחוד והאמונה]] פרק א'. וכן בתורת [[הבעש"ט]]) כי כשהקב"ה ברא את השמים במאמר "יהי רקיע" ([[חומש בראשית|בראשית]] א,ו)- אותם האותיות שיצאו מ"דיבור" הקב"ה (כביכול)- הם עצמם עומדים ברקיע ומהווים אותו בכל רגע ורגע, (וזהו פירוש הפסוק "לְעוֹלָם ה' דְּבָרְךָ נִצָּב בַּשָּׁמָיִם", דברך ניצב, תרתי משמע!) ולכן היות ולשון הקודש הינה למעשה שפת הבריאה ממש, ישנה חשיבות רבה ביותר למילים בה, וממילא המצאותם של שני מילים באותו ה"שער" מצביע על קשר ביניהם.