עריכת הדף "ראש השנה לחסידות" (פסקה)

==מקור הביטוי==
מקור הביטוי הוא מאגרת קודש מאת [[אדמו"ר הרש"ב]] משנת [[תרס"ב]], בה מבאר הרבי את מעלת חג הגאולה [[י"ט כסלו - חג הגאולה|י"ט כסלו]] ועניינו כראש השנה ל[[דא"ח]]. [[אדמו"ר הריי"צ]] כינה את אגרת קודש זו בשם '''"מאמר ראש השנה של חסידות"'''{{הערה|[https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15688&st=&pgnum=26 הרצאה ע"ד האגרת בהקדמת קונטרס ומעין עמ' 24].}}.

האגרת הוקראה על ידי [[אדמו"ר הריי"צ]] במעמד החגיגה המרכזית של י"ט כסלו בישיבת [[תומכי תמימים ליובאוויטש]] ופעלה רושם אדיר. לאחר מכן נעתקה באלפי העתקות ונשלחה לכל מקומות מושבות החסידים. בהמשך נדפסה כהקדמה ל[[לוח היום יום]] על ידי [[הרבי]].

===נוסח אגרת הקודש===
{{ציטוט|מרכאות=כן|מקור=נדפס בקונטרס ומעין ע' 17. "היום יום" בתחלתו. אגרות קודש אדמו"ר הרש"ב ח"א עמ' רנט|תוכן=ב"ה. יום ד' ט"ז כסלו תרס"ב לפ"ק, מאסקאוו.
 
בני שי', תתאספו בי"ט כסלו הבאה עלינו לטובה, הלומדים וראשיהם ומוריהם ומשגיחיהם ותשמחו בשמחת החג אשר פדה בשלום נפשינו ואור וחיות נפשינו ניתן לנו, וקרוב הדבר אשר היום הזה הוא ראש השנה לדא"ח אשר הנחילנו אבותינו הק' זצוקללה"ה נ"ע זי"ע, והיא היא תורת הבעל שם טוב ז"ל.
 
זה היום תחילת מעשיך, שלימות הכוונה האמיתית בבריאת האדם עלי ארץ, להמשיך גילוי אור פנימיות תורתנו הקדושה, אשר נמשך ביום הזה בבחינת המשכה כללית על כללות השנה, ועלינו להעיר לבבינו ביום הזה בבחינת חפץ ורצון פנימי ועצמי באמיתת נקודת לבבינו, שיאיר נפשינו באור פנימיות תורתו יתברך.
 
ממעמקים קראתיך הוי', להמשיך בחינת עומק ופנימיות תורת הוי' ומצוות הוי' מבחינת פנימיות ועצמיות אור אין סוף ברוך הוא שיאר בפנימיות נפשינו, אשר כל עצמותינו (ר"ל כל מציאותינו, העצם וההתפשטות כו') יהיו אליו יתברך לבד, לגרש מאתנו כל מדה רעה ומגונה מהמדות הטבעיים, כי אם כל עשיותינו וענינינו (הן בעבודה היינו תפילה ותורה ומצוות, והן בעניני העולם המוכרחים לקיום הגוף) יהיו בכוונה אמיתית לשם שמים אשר חפץ ה' כו'. והשי"ת אב הרחמים ירחם עלינו וינחנו בדרך הטובה והישרה ישר יחזו פנימו כו'.}}

===רקע וסקירה===
בחודש [[כסלו]] שנת [[תרס"ב]] נסע [[אדמו"ר הרש"ב]] ל[[מוסקבה]] במסגרת עסקנותו הציבורית, והיה חשש כבד כי הוא יאריך את שהותו עד לאחר [[י"ט כסלו]]. הידיעה הזאת הסבה צער רב לחסידים היות ושנה קודם לכן גם לא היה אדמו"ר הרש"ב בביתו ב[[ליובאוויטש]] וכולם קיוו שההתוועדות בשנה זו תהיה גם תמורה לשנה שעברה.

אך אדמו"ר הרש"ב לא שכח את צאן מרעיתו, וכאשר היה ברור כי בי"ט כסלו לא ישהה עם עדת החסידים בליובאוויטש - שלח אגרת קודש מיוחדת לקהל החסידים, בה הוא מבאר את פרשת החג הקדוש.

הידיעה על האגרת הפיחה רוח חיים בקרב תלמידי התמימים והאורחים החשובים, וכך מתאר זאת [[אדמו"ר הריי"צ]] ברשימותיו (במבוא ל[[קונטרס ומעין]]): "הידיעה מקבלת אגרת הקודש ואשר בה מדובר אודות פרשת החג ועניינו, הגביה רוח כל .. ובתשוקה גדולה חיכו לשעה שיקראו את האגרת, כי לא הראתיה אף להמשגיח על דא"ח.."

ואכן במעמד החגיגה המרכזית של י"ט כסלו שנערכה באולם הגדול ב[[תומכי תמימים ליובאוויטש|תומכי תמימים שבליובאוויטש]], עלה אדמו"ר הריי"צ שכיהן אז כמנהל פועל של הישיבה על בימת המשגיחים, ועמו שני המשגיחים של נגלה ושל דא"ח, כל הנמצאים באולם נעמדו והרבי החל להקריא את המכתב מילה במילה.

האגרת פעלה באותו מעמד רושם אדיר. לאחר מכן נעתקה באלפי העתקות{{הערה|על ידי ר' [[שמואל סופר]] וסופרים נוספים בליובאוויטש.}} ונשלחה לכל מקומות מושבות ההחסידים{{הערה|[https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15688&st=&pgnum=16 קונטרס ומעין], בהקדמה, עמ' 14 ואילך, והרצאה ע"ד אגרת הקודש בעמ' 24 ואילך.}}.