עריכת הדף "פרשת מטות" (פסקה)

==הפרשה בקצרה==
*'''ראשון''' - הלכות [[שבועה|שבועות]] - אדם שמחייב את עצמו במשהו בשבועה, הוא מחוייב לשמור על שבועותיו. לאחר מכן מסבירה התורה באילו מצבים יכול אב או בעל להפר את נדרי אשתו שנשבעה.

*'''שני''' - ה[[תורה]] ממשיכה עם הציווי של ה' ל[[משה]] לנקום במדיינים, כשלאחר מכן משה יסתלק מן העולם. התורה מתארת את המלחמה שנערכה עם צבא של שתיים עשרה אלף יהודים. במלחמה נהרגו כל הגברים המדיינים וביניהם חמשת מלכי מדין. הנביא הגוי [[בלעם]] הזכור לנו מ[[פרשת בלק]] נהרג אף הוא במלחמה.

*'''שלישי''' - התורה מדברת על הדינים של טהרת החיילים והשלל מהמלחמה שבאו במגע עם [[מת]]ים.

*'''רביעי''' - התורה ממשיכה עם השלל של מלחמת מדין שחולק שווה בשווה בין החיילים ושאר העם. מחצי השלל שקיבלו החיילים, ניתן אחד חלקי חמש מאות לאלעזר ה[[כהן]] הגדול בתור [[קרבן]] לה'. מהחצי השני שניתן לשאר העם, ניתן אחד חלקי חמישים ללויים.

*'''חמישי''' - פקידי הצבא ערכו מרשם של החיילים ומצאו כי אפילו חייל אחד לא נהרג במלחמה, ולכן נתנו הפקידים קרבן תודה מיוחד לה'.

*'''שישי''' - סיפור [[שבט ראובן]], [[שבט גד]] וחצי [[שבט מנשה|שבט המנשה]], שהיה להם [[צאן]] רב מאוד. בראותם כי בצד המזרחי של הירדן, הינו מקום אידיאלי עבורם, ביקשו ממשה רבינו רשות להתיישב מחוץ ל[[ארץ ישראל]], בצד זה של הירדן. משה ענה להם שהם חוזרים על טעותם של ה[[מרגלים]] שלא רצו להכנס לארץ, ובכך הם ירפו את ידי כולם שלא ירצו להכנס למלחמה בארץ. תשובתם למשה הייתה, כי הם מוכנים להשאיר מאחריהם את בני משפחותיהם ואת הצאן, והם עצמם יכנסו ביחד עם שאר העם לארץ ישראל ויטלו חלק במלחמת הכיבוש. רק לאחר שכל בני ישראל יתיישבו בנחלתם, הם יחזרו לצד המזרחי של הירדן.

*'''שביעי''' - משה קיבל את הצעתם של שניים וחצי השבטים, ולכן קיבלו את חלקם בנחלה עבור בני משפחותיהם ועבור הצאן, והם בנו גדרות לשמירה עד שיחזרו מהמלחמה ביחד עם אחיהם.