עריכת הדף "פרץ" (פסקה)

==הרקע ללידתו==
לאחר [[מכירת יוסף]], ירד יהודה מאת אחיו, לאחר שהאשימו אותו בכך שלא הזהיר אותם ממכירת יוסף, והגיע אל איש עדולמי בשם חירה, ועשה עמו שותפות. בהיותו שם, ראה יהודה את בת שוע הכנעני, ו[[חתונה|התחתן]] עמה, והוליד ממנה שלושה בנים: ער, אונן ושלה.

יהודה חתן את ער בכורו, לאשה בשם תמר. אונן היה רע בעיני ה' והוציא את [[שמירת הברית|זרעו לבטלה]], משום שלא רצה לעבר את אשתו שכך יגרע יופיה, וה' המיתו. יהודה מסר את אונן - בנו השני לייבם את תמר. אונן - כאחיו, גם עשה רע בעיני ה', וה' המית גם אותו.

לאחר שמתו שני בניו של יהודה אצל תמר, חשש שגם בנו השלישי - שלה ימות. לכן, במקום למסרו גם לתמר - דחה אותה בקש, ואמר שתחכה עד ששלה יגדל ואז יייבם אותה.

ככל שהזמן עבר, ראתה תמר ששלה כבר גדל ובכל זאת לא נשא אליה, והבינה שיהודה לא רוצה להשיאו אליה. תמר [[רצון|רצתה]] מאוד להנשא {{הערה|יבמה אסורה להנשא לכל אדם אחר (אלא אם כן חלצו לה) חוץ מלגיסה או חמיה.}}, וכששמעה שהלך יהודה לגזוז את צאנו{{הערה|לאחר מות אשתו}}, הלכה וישבה בעין הדרך והתכסתה בצעיפה. יהודה חשבה לזונה, ובא אליה תמורת שני גדיי עיזים שיביא לאחר מכן, ונתן כמשכון את מטהו, חותמו ופתילו. לאחר זמן, כששלח יהודה את גדיי העיזים לא מצא אותה ה[[שליח]], וכך נשארה היא עם המשכון.

לאחר כמה חודשים, הודיעו ליהודה שתמר בהריון, וזה אומר שנשאה לאחר בזמן הזיקה לייבום. יהודה אמר, להוציאה לשרפה כדין ארסוה ויבמה. כשהוצאה, שלחה ליהודה את המשכון שנתן לה ואמרה ש{{ציטוטון|לאיש אשר לו אלה אנכי הרה}}. יהודה הודה בפרהסיא שאכן היא הרה לו, וכך נצלה משריפה{{הערה|מזה שתמר רק רמזה, ולא אמרה בפירוש שהיא הרה ליהודה למדו חכמים, ש"טוב לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים".}}{{הערה|על פי בראשית פרק לח ו[[פירוש רש"י]].}}.