עריכת הדף "פלעדז'" (פסקה)

==קריאת הרבי==
{{תקנות הרבי}}
כבר בשנת [[תשי"ד]] בשיחה שנשא הרבי בפני עסקני ציבור בקשר עם ישיבת תומכי תמימים, עורר אותם הרבי על התחייבות לצדקה, שכאשר יהודי מתחייב לצדקה הקב"ה נותן לו את הכח לעמוד בהתחייבות{{הערה|1=[https://drive.google.com/file/d/18XHlLBHbZIA6ZAbsifsksZtRrXgSUgSW/view שיחת ליל ה' פרשת חיי שרה כ' חשון תשי"ד, תורת מנחם עמוד 149].}}.

בשבת פרשת נצבים וילך תשמ"ג, [[שבת מברכים]] חודש תשרי, פתח הרבי בשיחה הראשונה בביאור תוכן ההוראה הנלמדת מענינו של שבת מברכים זו, המתייחדת בכך שהמנהג הוא שלא לומר את נוסח ברכת החודש כיון שהקב"ה הוא זה שמברך את חודש תשרי, ובכח זה מתברכת השנה כולה.

הרבי למד מכך הוראה למעשה בפועל בעניין הצדקה, שיהודי צריך לקבל על עצמו באופן של התחייבות מוחלטת לתת לצדקה סכום מסויים, 'על חשבון' הכסף שירוויח במהלך השנה הבאה, והתחייבות זו צריכה להיות בכתב דווקא, שבכך מביאים לידי ביטוי את ההחלטה שלא תהיה רק במחשבה או בדיבור, אלא במעשה בפועל.

על כך הוסיף הרבי, שביכולתו של יהודי באמצעות ההתחייבות על סכום גדול יותר מכפי היכולת העכשווית שלו, לפתוח לעצמו צינורות חדשים בעניני פרנסה, כך שיוכל לקיים את ההתחייבות שלוקח על עצמו.

וכלשון הרבי: "כאשר יהודי, כאן למטה, מקבל על עצמו החלטה טובה לתת צדקה בסכום גדול, הרי גם אם בשעת מעשה אינו רואה את האפשרות איך הוא יוכל ליישם את זה בפועל, אך למעלה, נפסקת עבורו מיד, פרנסה בהרחבה, במדה כזו שהוא אכן יוכל בפועל ממש למלא את החלטתו הטובה".

הרבי ציין כי הוראה זו שייכת לכל אחד מישראל, אנשים נשים ואפילו ילדים קטנים{{הערה|1=[https://drive.google.com/file/d/1iZNTTFYD-6tOYGhpMx8PtyAQJW603xv1/view התוועדויות תשמ"ג פרשת נצבים וילך, כ"ה אלול, סעיפים י-טו].}}.

בשיחת ערב ראש השנה, חזר הרבי והתייחס לנושא, והוסיף שהתחייבות זו צריכה להיות 'בלי נדר', ובשתי הקצוות: הן בנוגע להוספה, שיכול לתת לצדקה גם מעבר להתחייבות זו, והן בנוגע למילוי ההתחייבות, שהוא בלי נדר באם מסיבה כל שהיא לא יצליח לקיים התחייבות זו{{הערה|1=[https://drive.google.com/file/d/1lpmWKCYIs-wQmcRRMBkETxKZbJdLbgma/view שיחת ערב ראש השנה תשד"מ, כ"ט אלול תשמ"ג, סעיף כח].}}.