עריכת הדף "פולין" (פסקה)

==מלכות פולין==

ב[[התוועדות]] [[שבת קודש]] פרשת [[בהעלותך]] [[י"ט בסיוון]] [[תנש"א]]{{הערה|1=(התוועדויות תנש"א, כרך ג,
עמוד 345 ואילך).}} דיבר הרבי בארוכה אודות הזמן שבו שהה [[אדמו"ר הריי"צ]] בפולין:

{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=איתא במגן אברהם, ש"נוהגין להתענות עשרים בסיון בכל מלכות פולין". אף על פי כן, רבותינו נשיאינו לא נהגו כן, אפילו בזמן ש[[אדמו"ר הריי"צ|מו"ח אדמו"ר]] היה בפולין (וכמה נהגו אז להתענות שם). ויש לומר שאין זה באופן שאצל רבותינו נשיאינו חסרה ח"ו המעלה דתענית [[כ' בסיוון|בעשרים בסיון]], אלא אדרבה: המעלה שבזה ישנה - שלא על ידי [[תענית]] (על דרך מעלת [[פורים]] שלגבי [[יום הכיפורים|יום (שהוא) כפורים]]). ובפרט על פי הידוע המעלה הגדולה בעשרים בגימטרייא כתר. ויש לומר שזהו על דרך המעלה ד[[תשובה]] שבעבודת ה[[צדיק]]ים (לאתבא צדיקייא בתיובתא).}}.

כן התייחס הרבי בארוכה למשמעותה של "מלכות פולין": והסביר את השייכות של העניין ל"מלכות פולין" דווקא,
שידוע שבעת שראשוני היהודים באו לגור בפולין, אמרו ש"פולין" הוא מלשון "פה לין", שכאן ילונו בזמן ומקום הגלות [וזהו הטעם האמיתי לכך שאותה אומה קראה כן למדינה דאף-על-פי שאיהו לא חזי מזלייהו חזי].

- הרבי הוסיף והסביר, שלינה היא בלילה דווקא, ש (חושך ה)גלות הוא בדוגמת עניין הלילה. זאת אומרת
שהפירוש ד"פה לין" הוא - שהמגורים במקום זה הם רק עניין של לינה, בזמן הגלות, אבל לאחרי
זה ייצאו מזה ויבואו למקום האמיתי של כל יהודי - ארץ-ישראל, בגאולה האמיתית והשלימה. אבל מצד שני - הרי זה בכל-זאת באופן ד"לין", דאף-על-פי שעדיין נמצאים בגלות הרי [[הקב"ה]] עוזר וישנו מקום ללון במנוחה (לפי ערך), וכפי שהיה בשנים הטובות בפולין, שבני-ישראל גרו שם במנוחה.{{הערה|1=ראה שו"ת הרמ"א סצ"ה: עדיף טפי פת חריבה ושלווה במדינות אלו [פולין]... אשר אין שנאתם גברו עלינו כמו במדינת אשכנז, מי יתן והיה עד ביאת משיחנו. וראה גם תשובות מהרי"ל: ביושבי תחת המלך מפולין מלכות קרקוב וסביבותיה אשר מקדם ומאז חשבו לפליטה לבני גולה.}}ובזמנים מיוחדים באופן ש"כל שרי המדינות גו' מנשאים את היהודים", כידוע שכמה משרי הממשלה נהגו לתת את נכסיהם בידי יהודים, "משה'קע" - כפי שהגויים קראו להם, דמזלייהו חזו בחינת משה שבכל אחד ואחד מישראל] שבני ישראל ינהלו אותם, ובני ישראל ניצלו זאת לעניינים טובים וקדושים לפי דעתם דבני-ישראל ושכלם ("לדעתך"), על-דרך "וניצלתם את מצרים" (היפך ממה שהגויים ניצלו את הנכסים כאשר היו בידיהם, כידוע).