עריכת הדף "עמנואל מיכלין" (פסקה)

==תולדות חיים==
נולד בט"ז טבת תר"ע לאביו ר' [[לוי יצחק מיכלין]], שהיה תלמיד חכם בעל צורה ובנו של הגאון הרב [[דובער מיכלין]] שהיה רב ודיין בכמה עיירות והוסמך ע"י ר' [[הלל מפאריטש]].

נשא לאשה את מרת גולדה בתו של הרב שלמה (בן ר' יחיאל מיכל) שלייפר, רבה הראשי של מוסקבה, שפעל ללא לאות למען חיזוק היהדות.

היה מזכיר הועד הארצי שבראשו עמד הרב [[יעקב לנדא]] והיה תחת נשיאותו והשפעתו של [[אדמו"ר הריי"צ]], וסייע בהקמת וביסוס ישיבת "תפארת בחורים" במוסקבה.

בשנת [[תשל"ב]] הצליח להיחלץ מעמק הבכא ולהגיע ל[[ארץ הקודש]]. במשך השנים הוא אצר במוחו ולבו את ההיסטוריה של הקהילה היהודית הדתית ב[[מוסקבה]] וב[[ברית המועצות]] במשך חמישים שנה בצורה מרשימה מאד. לימים גילה כי הוא גם חונן בעט סופר, והוא העלה את זכרונותיו על הכתב, והללו הפכו למסמך מרתק, יחיד במינו, המתעד את חיי היהודים בבריה"מ בשנות [[סטאלין]] הקשות ממבט רגיש ועוצמתי גם יחד{{הערה|[https://col.org.il/news/105536 על ספר "הגחלת"].}}.

באותם ימים במוסקבה הבית של משפחת מיכלין היה בין המקומות הנדירים שבהם אפשר היה לשהות ולבלות בלב שקט ובאמונת לב מלאה, ואף שימש כמקום מניין נסתר בחגים במשך כמה שנים עבור קבוצת אקדמאים שחששו ללכת להתפלל בבית הכנסת המקומי, תוך שהם נוקטים אמצעי זהירות מופלגים ותכסיסים כדי שלא יגלו על מעשיהם.

ר' עמנואל זכה לראות את אדמו"ר הריי"צ עוד במוסקבה. וכך מתאר בספרו: "אני באתי למוסקבה עם הורי ומשפחתי לפני נ' שנה, ובשבת הראשונה לשבתי שם הצלחתי לראות בראשונה ולשמוע מאמר מפי כ"ק אדמו"ר הריי"צ זי"ע זצלה"ה… ארבעה פעמים נכנסתי ל[[יחידות]] אצלו במוסקבה ופעמיים הייתי ב[[לנינגרד]] - ב[[פורים]] וב[[שמחת תורה]] האחרון".

לאחר עלותו ארצה, נסע לרבי וב[[י"ב תמוז]] [[תשל"ה]] שהה עם רעייתו ב'יחידות' במשך ארבעים דקות, שבהן התעניין [[הרבי]] בכל המידע אודות החיים במוסקבה, והפציר בו לחשוף ולפרסם זאת.

ספרו "הגחלת" יצא לאור בשנת [[תשמ"ו]] על ידי "שמי"ר", אגודת האקדמאים החבדי"ת, המתאר את המאבק של השלטונות בדת, ואת הפעילות החבדי"ת לצעירים במוסקבה בעידודו של הרבי הריי"צ, בתקופה שלפני המאסר.